מה קורה כשמנהלים מגלים שהם יודעים להחזיק ארגון שלם, אבל מתקשים להביא את עצמם לעשות את זה? בעולם הניהולי, נהוג לדבר על אסטרטגיה, ביצועים, מנהיגות, חדשנות ועמידות ארגונית. אולם מאחורי מושגים אלה מסתתרת לעיתים תופעה שקטה, כמעט בלתי מדוברת: בדידות ניהולית. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שבדידות בקרב מנהלים בכירים היא לא סוגיה שולית, אלא גורם בעל השפעה ישירה על איכות קבלת ההחלטות, היכולת להוביל לאורך זמן, הבריאות הנפשית והפיזית, ואף היציבות הארגונית עצמה. מנהלים בכירים פועלים תחת פרדוקס מובנה: ככל שמתרחבת האחריות וגובר הצורך לשדר יציבות, שליטה וביטחון, כך מצטמצמים המרחבים שבהם הם יכולים לדבר בכנות. הבעיה היא לא היעדר אנשים סביבם – מרבית המנהלים הבכירים מוקפים בעובדים, שותפים, דירקטוריונים, לקוחות ובעלי עניין. הבעיה היא היעדר מרחב שבו ניתן להיות אנושי ללא השלכות. מנהלים רבים נמנעים מלשתף בתחושות כגון ספקות סביב החלטות אסטרטגיות, חרדה מהשלכות של טעויות, עומס רגשי שנובע מנשיאת אחריות כבדה, פחד מאובדן סמכות או פגיעה בתדמית ההנהגתית ותחושת בדידות בתפקיד שמחייב החזקת אחרים באופן מתמיד. לאורך זמן, הסתרה זו גובה מחירים. המחירים הסמויים של הבדידות הניהולית להיותו של המנהל לבד בצמרת יש כמה השלכות שלא תמיד נראות לעין. הנה הן: פגיעה באיכות קבלת ההחלטות כאשר מנהל פועל לאורך זמן ללא מרחב לעיבוד רגשי, להתייעצות אותנטית או לחשיבה בלתי שיפוטית, מתפתחת לעתים שחיקה קוגניטיבית. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הארגונית מצביעים על כך שבדידות מתמשכת מגבירה סטרס, מצמצמת גמישות מחשבתית ועלולה להוביל לחשיבה הגנתית, חשדנית או אימפולסיבית. במילים אחרות, הבדידות לא נשארת במישור האישי בלבד. היא מחלחלת גם לאופן שבו הוא מקבל החלטות עסקיות. שחיקה נפשית אחד המאפיינים הבולטים אצל מנהלים בכירים הוא היכולת להמשיך לתפקד גם תחת עומס רגשי קיצוני. כלפי חוץ התפקוד שלהם נשמר, אבל כלפי פנים מצטברים אצלו לעתים ניתוק רגשי, עייפות כרונית ותחושת ריקנות. זו איננה בהכרח קריסה גלויה לעין. לעתים מדובר בשחיקה שקטה: ירידה בחיוניות, קושי ליהנות מהצלחות, התרחקות רגשית ממערכות יחסים ואובדן תחושת משמעות. השפעות פיזיולוגיות הספרות המחקרית כבר לא מתייחסת לבדידות כאל חוויה רגשית בלבד. בדידות כרונית נמצאה קשורה לעלייה ברמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), פגיעה באיכות השינה, עייפות מתמשכת, ירידה בתפקוד החיסוני ועלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם. חלק מהמחקרים אף משווים את השפעותיה הבריאותיות להשפעות של עישון ממושך. טשטוש הגבול בין האדם לתפקיד אחד המחירים העמוקים ביותר של בדידות בצמרת הוא אובדן הדרגתי של תחושת העצמי. כאשר אדם נדרש לאורך שנים להיות "העוגן" של הסביבה, הוא עלול להתחיל להזדהות כמעט באופן מוחלט עם תפקידו: הערך העצמי נקשר לביצועים, האחריות הופכת לזהות והיכולת להיות פשוט אדם, ללא מסכה ניהולית, הולכת ומצטמצמת. הצורך המושתק לא כל מנהל זקוק לאימון, ייעוץ או טיפול פסיכולוגי. לעתים הוא זקוק פשוט למרחב בטוח, נטול פוליטיקה ארגונית ואינטרסים, שבו אפשר לדבר ללא צורך להחזיק תדמית. מרחב שבו מותר לומר: "אני עייף", "אני לא בטוח", "אני חושש לטעות" ו-"אני לא רוצה להחזיק את הכול לבד". דווקא בדרגים הבכירים ביותר, היכולת להיות אנושי איננה חולשה – היא תנאי ליכולת להוביל לאורך זמן מבלי לאבד את עצמך בדרך. אם גם אתם מחפשים מרחב דיסקרטי, אנושי ושקט, שבו אפשר להיות לרגע ללא תפקיד וללא מסכות – אני כאן. אתם מוזמנים להרצאתי בכנס השנתי של PMI, שיתקיים ב-16 ביוני. לפרטים נוספים ולהרשמה לכנס לחצו כאן. הכותבת הינה מנהלת מועדון סגור – מרחב מוגן ודיסקרטי למנהלים.

במוקד דיוני המשפט המסקרן בתביעה שהגיש אילון מאסק נגד חברת OpenAI, בכיריה ושותפתה מיקרוסופט, הגיעה השבוע שעתם של עדי המפתח הנוספים והמרכזיים: המנכ"ל סם אלטמן, והמדען הראשי ואחד ממייסדי החברה לשעבר, איליה סוצקבר. כזכור וכפי שדיווחנו, בשבוע הקודם ועם פתיחת המישפט המתוקשר, עמדו במוקד הדיונים יומניו של נשיא OpenAI, גרג ברוקמן, והטענות כי החברה נטשה את חזון המלכ"ר שתחתיו נוסדה – בין השאר על ידי מאסק, אלטמן, ברוקמן וסוצקבר – לטובת מודל מסחרי. בדיונים של אתמול ג' עלה אלטמן לדוכן וניסה להדוף את הנרטיב שהציג אותו כמי שהשתלט על המיזם שלא כדין. על פי דיווח של הגרדיאן, כאשר נשאל אלטמן על ידי עורכי הדין של החברה לגבי הטענה שהוא "גנב" את העמותה, הוא ענה כי קשה לו אפילו לתפוש את המסגור הזה, והצהיר: "הקמנו את אחת מקרנות הצדקה הגדולות בעולם". Openai ceo sam altman walks inside the federal courthouse during a recess in the proceedings in the trial over elon musk lawsuit against openai in oakland california on may 12, 2026 pic.twitter.com/6PwVyDkMDp — Ahmadullah (@0xAhmadullah) May 13, 2026 אלטמן דחה מכל וכל את הטענה ש-OpenAI הייתה במקור חברת הסטארט-אפ של מאסק, ותקף את מאסק בחזרה. הוא תיאר את יזם הטק המולטי-מיליארדר כמנהל עריץ שנהג לאיים ולדרג חוקרים, מה שהוביל לפגיעה עמוקה במוטיבציה של עובדי החברה הראשונים. באחת העקיצות שלו על הדוכן, אמר אלטמן, שהפך מידי של מאסק לנמסיס שלו: "אני מסכים שאי אפשר לגנוב צדקה. מר מאסק אכן ניסה להרוג אותה, אני מניח שפעמיים". אלא שאז, בחקירתו הנגדית והלוחמנית, הטיח עורך דינו של מאסק, סטיבן מולו, באלטמן שאלות נוקבות לגבי אמינותו ועימת אותו עם העובדה ששותפיו לשעבר תיארו אותו לא פעם כרמאי שייצר כאוס. אלטמן לא התחמק ונאלץ להודות בבית המשפט: "שמעתי אנשים אומרים את זה". לפי דיווח באתר Mashable,עורך הדין מולו לא הרפה והתמקד באינטרסים הפיננסיים של אלטמן, כדי להצביע על ניגודי עניינים אפשריים, תוך הצגת חברות כמו רדיט, שעימן OpenAI ביצעה עסקאות ובהן אלטמן היה מושקע. מולו אף ניסה לעמת את אלטמן עם ההצהרה המפורסמת שלו תחת שבועה בסנאט האמריקני, שבה טען כי אין לו אחזקות בחברה וכי הוא מרוויח רק שכר בסיסי לביטוח בריאות. בחקירה רמז מולו על כך שאלטמן החזיק מניות עקיפות דרך חממת הסטארט-אפים Y Combinator. פרט נוסף ומעורר השתאות מעדותו של אלטמן נגע לשיחות הפנימיות המוקדמות על עתיד השליטה בארגון. לדברי המנכ"ל, כאשר מאסק נשאל בעבר מה יקרה לשליטה בחברה במידה שילך לעולמו, הוא הציע כי היא פשוט תעבור לידי ילדיו. אלטמן הגדיר את הרגע הזה מעל דוכן העדים כ"מעורר צמרמורת", וציין כי אמירה זו רק העצימה את החששות בחברה מפני ריכוז כוח רב ועוצמתי מדי בידיו של אדם בודד, דבר שעמד בניגוד מוחלט לפילוסופיה שעליה הושתת המיזם. נזכיר כי מאסק תרם ל-OpenAI בתחילת דרכה סכום של כ-38 מיליון דולר. Ex-OpenAI co-founder Ilya Sutskever claims to have collected proof of Sam Altman’s alleged dishonesty https://t.co/r8jJByynyn — The Globe and Mail (@globeandmail) May 11, 2026 סוצקבר נחקר והוסיף שמן למדורת תדמיתו של אלטמן מוקדם יותר השבוע, סיפק המדען הראשי לשעבר, הישראלי-במקור סוצקבר, עדות מטלטלת ששפכה אור על הדרמות הפנימיות בדירקטוריון OpenAI. נזכיר כי סוצקבר עזב את OpenAI עוד במאי 2024, אז, עקב תקרית הפיטורים שלא יצאו לפועל של אלטמן, התפטר מתפקידו כמדען הראשי של החברה יחד עם בכיר נוסף, יאן לייקה. השבוע המייסד לשעבר סוצקבר חשף מעל דוכן העדים במשפט כי שווי האחזקות שלו ב-OpenAI עמד על סכום אסטרונומי של כ-7 מיליארד דולר. בעדותו, המדען הבכיר חזר אל אירועי נובמבר 2023, שבמסגרתם הודח אלטמן במפתיע, ואישר כי במשך כשנה אסף ראיות שהצביעו, לכאורה, על דפוס עקבי של שקרים מצד המנכ"ל אלטמן. סוצקבר טען כי אלטמן נהג לחתור תחת מנהלים ולסכסך ביניהם, התנהלות שלדבריו ממש לא תרמה למטרה הגדולה של פיתוח בינה מלאכותית כללית (AGI) בצורה בטוחה. סוצקבר אף אישר כי חיבר מסמך בן 52 עמודים, שהוגש לדירקטוריון ושפירט את התנהלותו הבעייתית של אלטמן לפני ההדחה (שכאמור לא אירעה לבסוף). עם זאת, כאשר נשאל על ידי ההגנה מדוע חזר בו לבסוף מתמיכתו בהדחת המנכ"ל, הסביר סוצקבר למושבעים כי עשה זאת מתוך חשש אמיתי לגורל המיזם: "הרגשתי שאם לא הייתי עושה זאת, החברה הייתה נהרסת". בנוסף, בדיווחים בתקשורת נחשף כי סוצקבר אישר שבאותו סוף שבוע דרמטי דנה שארית הדירקטוריון באפשרות קיצונית למזג את OpenAI עם המתחרה אנת'רופיק (Anthropic) ולהעביר אליה את ההנהגה – מהלך שלדבריו הוא לא התלהב ממנו, בלשון המעטה. כיום עומד סוצקבר בראש חברה מתחרה שהקים בשם Safe Superintelligence, שזכתה להערכת שווי של עשרות מיליארדים, ושהציפיות סביבה רבות. אולם על פי הדיווחים השונים על אירועי המשפט, למרות שהתקדם – עדותו של סוצקבר המחישה בבירור עד כמה הקרעים שנוצרו בצמרת חברת ה-AI המפורסמת בעולם – עדיין דרמטיים ונוכחים.

פוקסקון, ספקית הבית של ענקיות טק דוגמת אפל ואנבידיה, חוותה מתקפת סייבר שפגעה בפעילותה בצפון אמריקה. קבוצת הכופרה ניטרוג'ן (Nitrogen – חנקן) פרסמה את דבר המתקפה על ענקית האלקטרוניקה באתר דליפות הנתונים שלה. פוקסקון אישרה אתמול (ג') את האירוע. מומחים ציינו כי ענקית האלקטרוניקה חוותה שלוש מתקפות כופרה גם ב-2022 וב-2024. לפי דיווחים שונים, שני אתרים של פוקסקון בארה"ב הותקפו. האחד, ממערב לאגם מישיגן, במאונט פלזנט, וויסקונסין, והשני, ביוסטון טקסס. "חלק ממפעלי פוקסקון בצפון אמריקה ספגו מתקפת סייבר", נמסר מדוברות החברה, "צוות אבטחת הסייבר שלנו הפעיל מיד את מנגנון התגובה ויישם כמה צעדים תפעוליים כדי להבטיח את המשכיות הייצור והאספקה. המפעלים שנפגעו חוזרים כעת לייצור רגיל". חברי ניטרוג'ן הודיעו שלשום (ב') כי פרצו לחברה, שבסיסה בטאיוואן, וגנבו 8 טרה-בייט של נתונים. אלה כוללים יותר מ-11 מיליון קבצים. ההאקרים טוענים כי המידע שנקצר כולל "הוראות סודיות, תיעוד פרויקט פנימי ושרטוטים טכניים הקשורים לפרויקטים באינטל, אפל, גוגל, דל ואנבידיה – בין היתר". הם פרסמו דוגמיות של החומר שנגנב. מומחים ציינו כי בין המסמכים שנחשפו, לא נמצאו כאלה הקשורים לאפל, מהגדולות שבלקוחות פוקסקון. מומחים הסבירו כי הסיבה לכך היא שהמפעל של פוקסקון במאונט פלזנט מייצר בעיקר טלוויזיות ושרתים, ולא מכשירים של אפל. פוקסקון סירבה לאשר כי מידע של לקוחות אלה – או כל מידע אחר – נגנב במסגרת הפריצה. קבוצת הכופרה ניטרוג'ן פעילה מאז 2023. היא נחשבת לאחת מהחלופות שהוקמו על שאריות הכופרה Conti 2 שהקוד שלה הודלף ב-2022. החדשות הרעות מבחינת הקורבן הן, שאפילו תשלום של דמי הכופר לא בהכרח מבטיח שחזור של קבצים מוצפנים. כך, בפברואר, הזהירו חוקרי Coveware, כי שגיאת תכנות מונעת מהכלי המפענח של הכנופייה לשחזר את קובצי הקורבנות, ולכן התשלום הוא חסר תועלת. הסיבה לכך היא בעיה הטמונה בגרסה הכופרה של ניטרוג'ן המכוונת נגד מערכות ה-הייפר-וייזור של VMware ESXi. במהלך ההצפנה, הנוזקה מטפלת בצורה שגויה בנתונים המוצפנים ומשבשת את המפתח הציבורי המשמש לנעילת קבצי הקורבן. כתוצאה מכך, פענוח הופך לבלתי אפשרי. בשנה הראשונה לפעילותה, הקבוצה התמקדה בכלים הקשורים להשגת גישה ראשונית למערכות הקורבן. מסוף 2024 הקבוצה עברה לסחיטה ישירה. "למרות שלא הייתה בין כנופיות הכופרה האגרסיביות ביותר, ניטרוג'ן הפגינה בגרות תפעולית ומבצעית מספקת כדי להוות איום ממשי על סביבות IT ארגוניות", קבעו מומחי הגנת סייבר. אין זו לא הפעם הראשונה שפוקסקון מהווה מטרה לכנופיות כופרה, כי אם הרביעית. ב-2024, טענה LockBit, כי הדביקה את Foxsemicon Integrated Technology, יצרנית ציוד מוליכים למחצה בקבוצת פוקסקון. קבוצת DoppelPaymer פגעה בחברה בת של פוקסקון ב-סיודס חוארס בדצמבר 2020. המתקן במקסיקו נפגע ממתקפה שהצפינה שרתים, גנבה נתונים וכללה דרישה לתשלום דמי כופר בביטקוין בשווי של כ-34.6 מיליון דולר. קבוצת LockBit פגעה במתקן נוסף של פוקסקון במקסיקו במאי 2022 ושיבשה את הייצור. "המתקפה הזו מוכיחה שאין מקום בטוח על הגלובוס", סיכם אחד מהמומחים.

לפני כשבוע קראתי מאמר של אן מיוּרה-קוּ, שותפה בקרן Floodgate, שעשה לי משהו שמאמרים על AI בדרך כלל לא עושים: גרם לי לשבת ולשאול את עצמי שאלה לא נוחה.  מיוּרה-קוּ ביקרה בחברות בגדלים שונים, מסטארט-אפים עם שמונה אנשים ועד חברות כמו Ramp, עם אלף וחמש מאות עובדים, וניסחה מסגרת שמזכירה את רמות האוטונומיה של רכבים עצמאיים – שש רמות. מ-L0 – שם ה-AI היא בעצם תיאטרון ארגוני; עד L5 – ארגון שמסוגל לזהות בעיות, לפעול ולשפר את עצמו בלי שאדם ייזום את התהליך. הדימוי מדויק יותר ממה שנדמה. גם ברכבים עצמאיים, כולם טוענים שיש להם נהיגה עצמאית, אבל בקרת שיוט ועזרת נהג הן לא אוטונומיה אמיתית. ובדיוק אותה תופעה קורית עכשיו עם AI בארגונים. כולם מצהירים על אותה רמה, אבל הפער בין ההצהרה למציאות הוא לעתים קרובות עמוק מאוד. https://t.co/H6bH9wnFay — Ann Miura-Ko ???? (@annimaniac) May 1, 2026 ארבע השאלות שחושפות את האמת מיוּרה-קוּ מציעה ארבע שאלות שחותכות דרך כל המיתוג: מה ה-AI יכולה לראות בתוך הארגון?; מה היא יכולה לעשות בפועל?; מי יכול להרחיב את היכולות שלה?; והאם המבנה הארגוני השתנה בעקבותיו?. כשמנהלי טכנולוגיה שאני משוחח איתם מנסים לענות על השאלות הללו בכנות, התשובות לא תמיד מחמיאות. יש ארגון שה-AI רואה בו המון, אבל לא יכולה לעשות כלום, מאידך – יש כזה שיש לו אוטומציות בכל מחלקה, אבל הן לא מדברות אחת עם השנייה. הארגון לא השתנה, הוא קיבל השלמה אוטומטית טובה יותר. ומה שמעניין בניתוח שלה הוא שארגון לא חייב לענות על כל ארבע השאלות באותה רמה. הפער בין התשובות הוא בדרך כלל בדיוק המקום שבו כדאי להתמקד. ארגון שנמצא ברמה 1 לא עובר לרמה 3 בגלל תקציב גדול או פרויקט יוקרתי. הוא עובר כשיש לפחות תהליך צוותי אחד שעובד, מתוחזק ומפיק תוצאות מדידות הבעיה עם רמה 1 היא שהיא מרגישה כמו הצלחה רמה 1 לפי מיוּרה-קוּ היא שימוש אישי. כל עובד משתמש ב-AI בצורה שלו, מגלה טריקים, חוסך לעצמו זמן. 80% מהעובדים משתמשים ב-AI כל שבוע. זה נשמע מרשים, אך היא אומרת במפורש שזה גם חסר משמעות – ברגע שאותו עובד עוזב, הידע הזה נעלם. אין זיכרון ארגוני, אין תקנון, ואין מינוף שמצטבר. זו נקודת תקיעה קלאסית, כי היא לא דורשת שינוי ארגוני. כל אחד מאמץ לעצמו הרגלים, חלקם טובים מאוד, אבל הם נשארים אצלו. הקפיצה לרמה 2 ואילך דורשת משהו אחר לגמרי: לקחת תהליך ששייך לאדם ולהפוך אותו לתהליך ששייך לצוות. מה באמת מפריד בין הרמות? רמה 3 היא המקום שבו מתחיל לקרות משהו מהותי. ה-AI לא רק מייצרת טקסטים, היא פועלת על מערכות ליבה. הטכנולוגיה מעדכנת מערכות ניהול לקוחות, פותחת בקשות שינוי קוד, מנתחת נתונים ומעבירה אותם בין צוותים. יש משהו שאני מוצא מעניין במיוחד במסגרת שלה: בשלב הזה, לא רק מהנדסים בונים כלים. אנשי מכירות, שירות ופיננסים מתחילים לייצר תהליכים אוטומטיים בעצמם. זה ההבדל שמצטבר לאורך זמן. לא הכלי שקנית, אלא מי בארגון יכול להרחיב את המערכת. רמה 4 היא כבר מקום אחר לגמרי. מיוּרה-קוּ מתארת אותה כמערכת הפעלה שמתחזקת את עצמה. לא רק שהאוטומציות פועלות – הן לומדות מריצות קודמות. הבעיה הקלאסית של רמה 4 היא ריבוי סוכנים שבירים: 100 אוטומציות שאף אחד לא מתחזק אותן. מה שמפריד בין רמה 4 אמיתית לאשליה שלה הוא משמעת ניהולית של מחזור חיים. ידוע מה פועל, מה נשבר, מה כפול ומה צריך להיגנז. אז מה עושים עם זה בפועל? מה כדאי לארגון לעשות בפועל עם החלוקה הזו? הדבר הראשון הוא לענות בכנות על ארבע השאלות. לא בצוות הנהלה, אלא עם מנהל ביניים, שיודע מה באמת קורה ברצפת העבודה. התשובות שתקבלו שם יהיו שונות ממה שמופיע במצגות. הדבר השני הוא לזהות את הפער הספציפי. אם ה-AI רואה מידע אבל לא יכולה לפעול עליו – הבעיה היא אינטגרציה; אם היא יכולה לפעול אבל רק מהנדסים יכולים להרחיב – הבעיה היא נגישות וממשק; אם המבנה הארגוני לא השתנה – הבעיה היא ניהולית ולא טכנולוגית; כל אחד מהמצבים דורש תגובה שונה לגמרי. הדבר השלישי, ואולי הפחות אינטואיטיבי, הוא לא לנסות לקפוץ רמות. ארגון שנמצא ברמה 1 לא עובר לרמה 3 בגלל תקציב גדול או פרויקט יוקרתי. הוא עובר כשיש לפחות תהליך צוותי אחד שעובד, מתוחזק ומפיק תוצאות מדידות. מהאחד הזה אפשר לבנות את הבא. מיוּרה-קוּ מזכירה את סטיב בלנק, שאמר שסטארט-אפ הוא לא גרסה קטנה של חברה גדולה. ארגון מבוסס AI הוא לא גרסה משופרת של ארגון ישן. זה ארגון שנבנה מחדש סביב מודל תפעולי אחר. רוב הארגונים עדיין לא שם, וזה בסדר, אבל כדאי לפחות לדעת את הרמה האמיתית שלהם. כי מי שלא יודע איפה הוא עומד, לא יודע לאן לצעוד. הכותב הוא יועץ טכנולוגי לארגונים בעיקר בתחום האשראי החוץ בנקאי ובעברו מנמ"ר

פשיעת הסייבר כבר לא פועלת כסדרה של קמפיינים מבודדים, אלא מתפקדת כמערכת: התוקפים פועלים לאורך כל מחזור החיים של המתקפות ומבצעים קיצור של מחזור חיי המתקפה – באמצעות סוכני AI ייעודיים, כך לפי מחקר חדש של פורטינט (Fortinet). על פי מפת האיומים הגלובלית 2026 של FortiGuard Labs – גוף מודיעין האיומים והמחקר של החברה – "פשיעת הסייבר המודרנית חוצה גבולות ומגזרים ואפילו את ההגדרות המסורתיות של הפשיעה עצמה – ככל שהמתקפות הופכות למתוחכמות יותר". עורכי המחקר – 2026 Fortinet Global Threat Landscape Report שמו – ציינו כי "המהירות מגדירה את הסיכון, כאשר ה-TTE (הזמן לניצול פגיעויות) מצטמצם: כשהשימוש ב-AI מאיץ את איסוף המודיעין, החימוש והביצוע, הזמן לניצול פגיעויות עומד על 24-48 שעות עבור התפרצויות קריטיות. זו עלייה חדה לעומת העבר, אז הזמן עמד על 4.76 ימים לניצול פגיעויות". הם הסבירו כי "תקריות אבטחה בעולם האמיתי משקפות כיצד דקות יכולות להגדיר תוצאות: נסיונות פעילים לניצול בוצעו תוך שעות מהחשיפה הפומבית של פגיעות React2Shell". עוד נחשף כי חל זינוק במספר קורבנות הכופרה: חוקרי FortiGuard Labs זיהו 7,831 קורבנות כופרה ברחבי העולם, מה שמהווה זינוק מכ-1,600 קורבנות מהשנה שעברה. לפי המחקר, הזמינות של ערכות שירותי פשיעה כמו WormGPT, FraudGPT ו-BruteForceAI – תרמה לעלייה של 389% משנה לשנה. שלושת המגזרים המובילים המהווים יעד לתקיפות כוללים את מגזר הייצור (1,284), שירותים עסקיים (824) וקמעונאות (682). הריכוז הגיאוגרפי כולל את ארה"ב (3,381), קנדה (374) וגרמניה (291). הזהות מגדילה את החשיפה בענן עוד מצא המחקר כי "התפשטות הזהויות מגדילה את החשיפה של הענן: במהלך 2025, רוב תקריות הענן נבעו מפרטים שנגנבו, נחשפו או נוצלו לרעה – ולא מניצול של תשתיות". ניתוח של מגזרים מראה כי בתי חולים, מרפאות ועסקים קמעונאיים היו היעד העיקרי. אוכלוסיות זהויות גדולות, מודלים של גישה מאוחדת ואינטגרציות ענן מורכבות, "כל אלה הופכים ליעדים המרכזיים עבור האקרים". עוד נכתב כי "קבוצות האיומים המתקדמות ביותר פועלות כארגונים חצי-אוטונומיים, הנתמכים על ידי סוכני AI, מתווכי גישה ומפעילי בוטנטים, המספקים שירותים לפי דרישה. כך, סוכני ה-AI מפחיתים את דרישות המיומנות תוך הגברת מהירות העבודה". מודיעין הרשת האפלה של FortiRecon זיהה כלים התקפיים מבוססי AI שפורסמו כשירותים ומוצרים, כולל גרסאות משופרות של WormGPT ו-FraudGPT; שירותים חדשניים כמו HexStrike AI – כלי AI התקפית עם יצירת מסלולי תקיפה אוטומטיים של איסוף מודיעין; ו-BruteForceAI, כלי בדיקת חדירה שמשלב מודלי שפה גדולים (LLMs) לניתוח טפסים חכם ויכול לבצע מתקפות מתוחכמות מרובות תהליכים. לפי המחקר, מערכי נתונים גנובים פופולריים יותר מפרטים מזהים שדלפו. במחקר של 2025, נמצאה עלייה של 500% ביומנים הזמינים ממערכות שנפרצו על ידי נוזקות של Infostealer. השנה, חלה עלייה נוספת, של 79% – עם שינוי, לכיוון גניבת מערכי נתונים מקיפים יותר, המתאפשר על ידי בינה מלאכותית מבוססת סוכנים. בתוך פעילות בסיסי הנתונים ברשת האפלה, stealer logs (נוזקות הגונבות פרטים ממחשבים נגועים) שלטו במאגרי נתונים שפורסמו ושותפו (67.12%). בכך הן עברו את ה-combo lists (רשימות המכילות שמות משתמש, סיסמאות וכתובות דוא"ל גנובים, 16.47%) ודליפת פרטים מזהים (5.96%). ה-stealer logs מפחיתים את מאמצי התוקף, על ידי שילוב מידע בנוגע לזהות עם עקבות דיגיטליים (artifacts) בעלי הקשר, כולל נתוני תושבי הדפדפן, מה שמאפשר הפעלה מיידית והמרה מהירה יותר מאשר טכניקות של brute force או ריסוס סיסמאות. הלהיט: נוזקות גונבות מידע עוד ציינו החוקרים כי "נוזקות הגונבות פרטים מזהים שומרות על מעמדן כ'תעשייה רווחית' ומנוע ראשי ליצירת חשיפה. הטלמטריה של פורטינט העלתה פעילות של נוזקת גניבה הנשלטת על ידי RedLine עם 911,968 הדבקות (50.80%), Lumma עם 499,784 הדבקות (27.84%) ו-Vidar עם 236,778 הדבקות (13.19%). דרק מאנקי, אסטרטג אבטחה ראשי וסגן נשיא גלובלי למודיעין איומים ב-FortiGuard Labs, פורטינט, אמר כי "פשיעת סייבר זהו אחד האיומים הנרחבים והיקרים ביותר בעולם. הדו"ח שלנו חושף כיצד שחקנים זדוניים מתחילים להשתמש בבינה מלאכותית סוכנית כדי לבצע מתקפות מתוחכמות יותר. ככל שפושעי הסייבר משתמשים יותר ויותר ב-AI כדי לחזק את הטקטיקות שלהם, המגינים חייבים לפתח את פעולות אבטחת הסייבר להגנה מתועשת ולאמץ כלים מבוססי AI המגיבים באותה המהירות כמו איומים מודרניים".

במשרדי חברת מטא (Meta) ברחבי ארצות הברית מתרחשת בימים אלו תסיסה פנימית חריגה, כך על פי דיווחים שונים במדיה. התסיסה המדוברת באה לידי ביטוי בהפצת עלונים זועמים בחדרי ישיבות, בסמוך למכונות השתייה ואפילו בחדרי השירותים ברחבי המשרדים, וזאת במחאה ספונטנית שהתעוררה בעקבות החלטת ההנהלה להתקין במחשבי העובדים מערכת מעקב בשם 'יוזמת יכולת המודל' (Model Capability Initiative). המערכת הזו עוקבת באופן אקטיבי אחר תנועות העכבר, הקלקות והקשות מקלדת, ואף מצלמת את מסכי העובדים במהלך שימוש בתוכנות עבודה מסוימות. העלונים שהופצו קוראים לעמיתים לחתום על עצומה חריפה נגד המהלך, ומכנים את סביבת העבודה החדשה במטא "מפעל להפקת נתוני עובדים", תוך שהם מזכירים את ההגנות המוקנות להם בחוקי העבודה הפדרליים האמריקניים, שהמעסיקה שלהם, לפחות לכאורה, מפרה כעת. ???? LATEST: META EMPLOYEES FIGHT BACK Meta employees are distributing flyers across U.S. offices urging staff to sign a petition against the company's newly installed mouse-tracking software, per Reuters. ????️ Big Brother at the desktop ???? Internal resistance growing ⚡ Privacy… pic.twitter.com/bdQSjSgakp — Ecomint NEWS (@ecomintnews) May 13, 2026 על פי הטענות בתקשורת, הזעם בקרב הצוותים התעצם במיוחד לנוכח התזמון הרגיש של השקת אמצעי המעקב, שכן הטכנולוגיה הופעלה ימים ספורים בלבד לפני גל פיטורים המוני ומתוכנן, במסגרתו החברה צפויה להיפרד מכעשרה אחוזים מכוח האדם הגלובלי שלה – משמע מאלפים רבים של עובדים – מהלך עליו דיווחנו בעבר. רבים מהמועסקים מרגישים כי הפרויקט החדש אינו רק כלי מעקב, אלא, לטענתם, אמצעי לאימון סוכני בינה מלאכותית, שאמורים בעתיד לבצע את המטלות שלהם. יצוין כי החשש העמוק והכבד הזה של העובדים זכה לגיבוי עקיף מצידו של מנכ"ל מטא, מארק צוקרברג, אשר בשיחת משקיעים מוקדם יותר השנה הצהיר כי 2026 תהיה "השנה שבה בינה מלאכותית מתחילה לשנות באופן דרמטי את האופן שבו אנו עובדים". ????Meta is paying employees to train the AI that will replace them. Every keystroke. Every click. Every screenshot. Captured. The tool is called the Model Capability Initiative. It runs quietly on work computers, watching how employees navigate Google, LinkedIn, GitHub, Slack,… https://t.co/ZTCl07cHyH pic.twitter.com/rX4KSZEa59 — Evan Luthra (@EvanLuthra) May 13, 2026 "לא, אין אפשרות לבטל זאת במחשב הנייד, שסופק לכם לצורכי עבודה" מטא, מצידה, מגינה על המהלך בטענה שהמידע נאסף לצרכים טכנולוגיים בלבד ולא לשם ריגול אישי. בהצהרה שפורסמה בגופי תקשורת כמו רויטרס (Reuters) ומגזין משאבי האנוש HRD, הסביר דובר החברה, אנדי סטון: "אם אנחנו בונים סוכנים שיעזרו לאנשים להשלים משימות יומיומיות באמצעות מחשבים, המודלים שלנו צריכים דוגמאות אמיתיות של איך אנשים באמת משתמשים בהם – דברים כמו תנועות עכבר, לחיצה על כפתורים וניווט בתפריטים נפתחים". חרף הניסיונות להרגיע, נראה שלעובדים אין כל ברירה אלא לשתף פעולה; כאשר עובדים שאלו ברשתות הפנימיות האם קיימת דרך לסרב לאיסוף הנתונים, הגיב סמנכ"ל הטכנולוגיות של מטא, אנדרו בוסוורת', על פי פרסום בניוזלטר Platformer, באופן נחרץ: "לא, אין אפשרות לבטל זאת במחשב הנייד, שסופק לכם לצורכי עבודה". תחושת התסכול מהיעדר האוטונומיה והחשש מפני אוטומציה של משרות יצרו גלי הדף מחוץ לגבולות ארה"ב, והובילו לניצני התאגדות גם בבריטניה. אלינור פיין, פעילה בארגון עובדי הטכנולוגיה הבריטי UTAW, ביקרה בחריפות את קברניטי הרשת החברתית בראיון ל-HRD ואמרה: "העובדים של מטא משלמים את המחיר על ההימורים הפזיזים והיקרים של ההנהלה… הצוות מתמודד עם קיצוצי משרות הרסניים, מעקב דרקוני והמציאות האכזרית של כפייה לאמן את המערכות הלא יעילות שנועדו להחליף אותם". מומחים טוענים שמעבר לסיכון התעסוקתי, יש כאן פגיעה אנושה במרקם הארגוני. פרופ' כריס נק מאוניברסיטת אריזונה סטייט (Arizona State University) הדגיש בראיון ל-HRD America כי "כאשר אנשים מרגישים שצופים בהם מקרוב, זה לרוב מאותת על חוסר אמון, גם אם זו לא הייתה המטרה".

גוגל השיקה השבוע עדכון נוסף של Google Home, תוכנת ניהול הבית החכם שלה, שמביא מספר שינויים קלים מצד אחד, אבל מהותיים מצד שני, בשילוב של  ג'מיני לתוך המערכת. השילוב עצמו של הצ'אטבוט אל תוך Home אינו חדש, אבל כעת התמיכה בפקודות קוליות הורחבה באופן משמעותי, גם עבור שאלות כלליות יותר, כמו "מתי הדוגיווקר מחזיר את הכלב?" או "מתי המנקה מגיע מחר?" מדובר בתכונות שמוגדרות בידי גוגל כתכונות "שאל את הבית", מה שאומר שהמערכות שמקושרות לאפליקציה יכולות להעביר את השאילתות ולספק מענה גם בלי לפתוח את האפליקציה בפועל בטלפון. העדכון מוסיף גם שיפורי שימושיות, כמו פחות חסימות עבור תוכן שהוגדר עד עתה כתוכן עבור מבוגרים בלבד. מעבר לכך, המערכת מציעה עבודה מהירה יותר, במיוחד בהיבטים של התראות, אזעקות וגם שעוני עצר שונים. גם המענה לפקודות הקוליות אמור להיות מהיר יותר כדי לספק חוויית שימוש חלקה יותר. כן יש תמיכה רחבה יותר בתכונת ה-Home Brief, שמאפשרת למערכת לספק תקציר על מה שקרה בבית באמצעות רמקול חכם או מסך חכם שמחובר אליה. "שיפרנו את האופן שבו ג'ימיני מתקשר עם מכשירי הבית החכם שלכם, תוך התמקדות בהתאמה אישית עמוקה יותר והן בזמני תגובה מהירים יותר. ג'מיני יכול כעת למנף מידע ששמרתם בזמן שאתם מדברים אליו ברמקולים ובמסכים החכמים שלכם. הוא משתמש במידע מפורש שבחרתם לשמור על בני משפחה או מבקרים תכופים, כגון "שם המטפלת שלנו הוא אליס", כדי לפתור באופן חכם שאילתות חיפוש מצלמה לחוויה חלקה יותר. לדוגמה, ג'מיני עשוי לחפש פנים מוכרות שתויגו כאליס אם תשאלו אם המטפלת שלכם הגיעה", הסבירה גוגל.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, צירף יותר מתריסר מנהלים אמריקנים בכירים לשבוע ביקורו בסין, הנחשב לחשוב במיוחד עבור ארצות הברית, שכן טראמפ צפוי להיפגש עם נשיא סין שי ג'ינפנג בתקופה של עוינות כלכלית וטכנולוגית הולכת וגוברת בין שתי המדינות. עם המשתתפים במשלחת הרשמית לבייג׳ינג נמנים ג'נסן הואנג, מנכל"ל אנבידיה, טים קוק, מנכ"ל אפל, אילון מאסק הבעלים והמנכ"ל של טסלה, ספייסX, הרשת החברתית X ועוד, דינה פאואל מק'ורמיק, סגנית יו"ר מטא, ומנהלים בכירים נוספים מהתעשייה, בהם מנכ"ל ויזה, מנכ"לית סיטיגרופ, מנכ"ל גולדמן זאקס, נשיא מסטרכארד, מנכ"ל בלקסטון, מנכ"ל בואינג ועוד. בולטת גם השתתפותו של סנג'אי מרוטרה, מנכ"ל מיקרון טכנולוגיות. נוכחותו מעניינת במיוחד משום שבייג׳ינג הגבילה בשנת 2023 את השימוש בחלק משבבי החברה בתשתיות קריטיות מטעמי ביטחון לאומי — מהלך שלדברי החברה פגע בפעילותה העסקית בסין. שבבים ומוליכים למחצה ממשיכים לעמוד בלב מערכת היחסים הכלכלית בין ארצות הברית לסין, למרות המתיחות המתמשכת סביב טכנולוגיה ובקרות ייצוא. גם צ'אק רובינס, מנכ"ל סיסקו, הוזמן להצטרף למשלחת, אך לפי דוברת החברה נאלץ לוותר בשל פרסום הדו"חות הכספיים. יחד, המנהלים מייצגים קשת רחבה של אינטרסים עסקיים אמריקניים — מרשתות חברתיות וחומרת צרכנים, דרך שבבי מחשב ועד ייצור תעשייתי ומסחרי. בתחילה נעדר מהרשימה שמו של מנכ"ל אנבידיה, שחברתו נמצאת במרכז היריבות בין ארצות הברית לסין בתחום השבבים והבינה המלאכותית. אולם בהתפתחות מפתיעה, הוא עלה על מטוס הנשיאות "איירפורס 1" בעת עצירת תדלוק באנקורג'. דובר אנבידיה מסר לתקשורת, כי "ג׳נסן משתתף בפסגה בהזמנת הנשיא טראמפ כדי לתמוך באמריקה ובמטרות הממשל". ביקורו של טראמפ בסין יהיה הראשון של נשיא אמריקני במדינה זה כמעט עשור, והוא נחשב למבחן משמעותי להפסקת האש השברירית במלחמת הסחר בין שתי המדינות — לאחר סבב מכסים הדדי שהגיע בשיאו ליותר מ־100%. המכסים הוקפאו באוקטובר 2025 בעקבות פגישתם האחרונה של טראמפ וג'ינפנג, שנערכה בקוריאה הדרומית. ברקע הפגישה הקרובה מרחפת גם המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן, שכבר גרמה לדחיית המפגש בין טראמפ לג'ינפנג. טראמפ צפוי ללחוץ על סין — התלויה בנפט איראני זול — לסייע בקידום הסכם בין איראן  לוושינגטון, שיביא לסיום המלחמה. גם סין מעוניינת בסיום העימות. המלחמה צמצמה את אספקת הנפט למדינה ופגעה בכוח הקנייה של מדינות אחרות המייבאות סחורות סיניות ברחבי העולם. עם זאת, מאגרי הנפט הגדולים של סין ומקורות האנרגיה המגוונים שלה סייעו לה עד כה להתמודד עם השלכות המלחמה טוב יותר ממדינות שכנות רבות