גם אם תוקם ועדת חקירה היא תתקשה לחשוף את האמת, שהפכה לאחד מקורבנות המלחמה. ועם שאינו מסוגל להתמודד עם האמת, או לתבוע אותה מהנהגתו, מאבד את חוש הביקורת ואת בוחן המציאות – ועלול לחזור על אותן טעויות

הענקת פרס נובל לשלום לנאווי פילאי מוכיחה לא מעט דברים בנוגע למצב ישראל. ישראל בסכנת הידרדרות לבידוד בינלאומי, ועל כל המחנות במדינה לאחד כוחות לבלימת התהליך הזה

בום. אנחנו נתעורר בעוד זמן מה ונגלה ששמירה והגנה על זכויות נשים ומעמד נשים המשיכו ונבלעו תחת תפיסת עולם דתית שמרנית, שהממשלה משיתה על חיי היומיום של האזרחים

ראה שהאופוזיציה ("גוש השינוי") לא קולטת ולא מפנימה את הצורך לכוון את חוד החנית של תעמולת הבחירות לעבר מפלגת הליכוד. היא עדיין מרכזת את כל האש בנתניהו, כאילו היו אלו בחירות ישירות לראשות הממשלה. והן לא כאלה מ-2001

ככל שחולף הזמן מתברר שגם אם שני הצדדים מתרגלים לסטטוס קוו החדש של "לא מלחמה, לא שלום", הוא אינו יכול להימשך לאורך זמן. ככל שהלחץ אינו מניב את התוצאה הרצויה, גובר הפיתוי האמריקאי לשוב ולהפעיל כוח, ולצדו הפיתוי האיראני להסלים כדי להיחלץ מהמבוי הסתום

נמשיך להפיץ את המסרים ואת האנרגיה של השלום, כי כל שיחה ואינטראקציה משנים מציאות. גלי השלום כבר מתחילים להיווצר, והתפקיד שלנו הוא להמשיך ולהרחיב אותם עד שיגיעו לכולנו ויוציאו אותנו ממעגל הדמים

אם במקרה התאוששנו, אחרי שפמפמו לנו לאורך שנים מורשת קרב וביטחון עצמי, אז צריך להפחיד אותנו מחדש. להזריק לנו חרדות לוורידים במנות גדושות יותר מאי פעם