כשם שהצבא אחראי למעורבות של לובשי מדים בהשתוללות הטרור היהודי, כך הוא זכאי לקרדיט על כך שהרב אברהם זרביב הפך לסמל וגיבור תרבות בחוגים מסוימים, כל הדרך עד לטקס בהר הרצל

סבא וסבתא של אשתי חיו בעולם שבו ליהודים לא הייתה מדינה ולא היה צבא, הם היו תלויים בהחלטות של אחרים. הנכדים שלהם חיים בעולם אחר לגמרי שבו יש מדינת ישראל, יש ריבונות, ויש צבא שמסוגל לפעול

הונגרים רבים הבינו שההצבעה עבור מדיאר טומנת בחובה סיכון ואין לדעת עד כמה הוא מחויב באמת להבראת המערכות שאורבן וחבריו שדדו והרסו. מצד שני, הוא הצליח לעורר בהונגריה המנומנמת תנועה אזרחית גדולה ואנרגטית

חרף ההצלחה בטווח המיידי, המהלך האיראני האלים במצר הורמוז הוציא לדרך שורה של תהליכים שיכרסמו באופן מהיר בערכו של המנוף שבו היא עושה כעת שימוש. ובדומה לדוגמאות אחרות מן ההיסטוריה הלא רחוקה – טהרן עשויה להתחרט על כך

בזמן שהחברה בישראל עברה מסע משמעותי בלמידה על פגיעות מיניות וההתמודדות איתן בשנים שמאז מי טו, מערכת החוק נותרה הרחק מאחור

אחרי מאות ימי שירות מאז 7 באוקטובר, המלחמה בלבנון מביאה שוב לגיוס מסיבי של אותם מילואימניקים. בלי שינוי במדיניות והרחבת בסיס המשרתים – כולל גיוס חרדים – השחיקה רק תעמיק, אך יש גם צעדים שניתן לנקוט כבר עכשיו כדי להקל על המערך

הלוואי וקמפיין האקרוסטיכון היצירתי יבשר את לידתה של תקופה חדשה, תקופה שבה המערכות מתגייסות להגן על הנפגעות. ימים שבהם נפגעות יכולות להתפנות לרפא את עצמן במקום לשמור על שמם הטוב של הפוגעים

צלב קרס ו"רצח לכל היהודים", מילימטר מהבית שלי. תיכף תובע תדהמה, אבל אף אחד לא ייצא לרחובות על זה. אף אחד לא יזעק. זו הרוטינה. אחרי התדהמה, הסדר ישוב לרחובות. ואיתו ההפגנות בעד פלסטין ומחיקת ישראל