כשם שהצבא אחראי למעורבות של לובשי מדים בהשתוללות הטרור היהודי, כך הוא זכאי לקרדיט על כך שהרב אברהם זרביב הפך לסמל וגיבור תרבות בחוגים מסוימים, כל הדרך עד לטקס בהר הרצל

סבא וסבתא של אשתי חיו בעולם שבו ליהודים לא הייתה מדינה ולא היה צבא, הם היו תלויים בהחלטות של אחרים. הנכדים שלהם חיים בעולם אחר לגמרי שבו יש מדינת ישראל, יש ריבונות, ויש צבא שמסוגל לפעול

כאשר מתבוננים על הדרך שבה מתנהלת הממשלה הנוכחית, ועל ההכרזות מלאות השמחה והצהלה של ראש הממשלה בדבר המלחמה ותוצאותיה, מתחזק הרושם שהממשלה חיה בעולם מדומיין, שאליו היא מנסה לגרור את הציבור

חרף ההצלחה בטווח המיידי, המהלך האיראני האלים במצר הורמוז הוציא לדרך שורה של תהליכים שיכרסמו באופן מהיר בערכו של המנוף שבו היא עושה כעת שימוש. ובדומה לדוגמאות אחרות מן ההיסטוריה הלא רחוקה – טהרן עשויה להתחרט על כך

בזמן שהחברה בישראל עברה מסע משמעותי בלמידה על פגיעות מיניות וההתמודדות איתן בשנים שמאז מי טו, מערכת החוק נותרה הרחק מאחור

אחרי מאות ימי שירות מאז 7 באוקטובר, המלחמה בלבנון מביאה שוב לגיוס מסיבי של אותם מילואימניקים. בלי שינוי במדיניות והרחבת בסיס המשרתים – כולל גיוס חרדים – השחיקה רק תעמיק, אך יש גם צעדים שניתן לנקוט כבר עכשיו כדי להקל על המערך

המערכה באיראן פגעה בלא מעט מתקנים אך לא הכריעה. ובמזרח התיכון, פגיעה ללא הכרעה אינה מספיקה. במקום היחלשות המשטר מתרחשת התכנסות סביב מוקדי כוח קיצוניים יותר