דווקא השבוע חטפה היועמ"שית שתי חבטות מבג"ץ: השופט סולברג אישר לקיים את השימוע לפני הדחתה והשופט מינץ קבע דיון מחודש במינוי נציב שירות המדינה. איך נושא משרה עצמאי יכול או רוצה לתפקד, כשגם בית המשפט מפנה אליו כתף קרה?

החרדים מספרים על הפרישה מהממשלה: "ביבי יושב איתנו בחדר ופתאום קם והולך להצבעה על הדחת עודה. הוא מנותק". ואילו אדלשטיין לא מתרגש מההתקפות נגדו: "חוק גיוס בלוף לא יהיה" . בסביבת נתניהו עדיין מנסים לרקום דיל שיחזיר את ש"ס ויהדות התורה לחיק הקואליציה 

הציבור החרדי שותף לחברה הישראלית. הוא סובל מהמלחמה וכואב את אובדן חיי חיילינו כמו כולם, הוא חי באותן ערים כמונו ומדבר באותה שפה.  דווקא עכשיו, לפני הכרעה, אסור להישבר מבפנים

מציאות שבה שופטים מחזיקים בתפיסות קצה – בין שמרנות נוקשה לליברליזם תקיף – קשה לחברה להגיע לפתרונות ציבוריים שיש בהם איזון ופשרה. בג"ץ הפך לאורך השנים לשחקן אמין בעיני הציבור, דווקא משום שהוביל קו של איזון, פרשנות "מקיימת", והעדפת פתרונות זהירים

האתגר של דורנו איננו רק לשנות את החוק- אלא לשנות את התודעה. פסק הדין הוא אבן דרך חשובה, אך לא סוף הדרך. הדרך עוד ארוכה - בבתי הדין, במועצות הדתיות, במשרות הציבוריות, ובמרחבים שבהם נשים עדיין מודרות

מדינת היהודים מוקירה את יחסיה עם העדה הדרוזית, אשר מאז 1956 מתגייסת ברצון לשירות חובה בצה"ל. בד בבד על ישראל להישאר פתוחה לאפשרות של הסכם אי-לוחמה, ואולי אף שלום מלא, עם ממשלת אל-עשארה בדמשק

מותו של שליו זבולוני הפך את שמו לגשר חי בין הצומת הסואן לקהילות שביקשו רק לקנות לשבת. הקהילות עצמן הוטחו לרגע מהבועה שבה חיו. שבע שנים חלפו מאז נרצח ארי פולד ממש באותה הנקודה. אז עוד הופתענו, עכשיו כבר אין הפתעה