מה קורה כשהסכנה קיימת ומבעבעת מתוך קבוצת הזהות שלך עצמך ולא של האויב או הקבוצה הפוליטית הנגדית? נדמה כי המוח פשוט אוטם את עצמו

פסיקת בג"ץ בנוגע לרונן בר מעניקה לרמטכ"ל, לנגיד בנק ישראל, לראש המוסד ולדומיהם רוח גבית לנהוג במקצוענות, בעצמאות ולא לחשוש מהבעת דעה, גם אם אינה נושאת חן בעיני ראש הממשלה, הממשלה והשרים הממנים

אם בסופו של דבר נגיע למיון ונפגוש רופא יותר שחוק או שהוכשר פחות טוב, יש לזכור שזה תשלום בריבית על הזנחה שנפרסה על פני שנים ואי תכנון לרחוק

קל להתקומם כנגד הדברים של יאיר גולן או אהוד אולמרט, ואין שאלה שהם גורמים נזק בל יתואר. אבל כל זמן שמחרישים אל מול אמירות חסרות אחריות כבר 20 חודשים של שרים בממשלה לצד מהלכי החלשה מדעת של מערכת המשפט - זאת שהייתה כדור ההרגעה שלנו כנגד יוזמות ודוחות בינלאומיים - פשוט אין סיכוי לנצח במערכה הזאת

יאיר גולן, תקוות השמאל, מגלה שללוחמים היום, בניגוד אליו – אפרופו נוהל שכן - יש תחביב: הרג ילדים עזתים. בלי הוכחות, בלי שמות - לא מגיעה לו שום הנחה

חללית האם, להלן העולם, קוראת לנו – כמדינה, כאנשים – להתחבר, לפעול להתחלה חדשה, לא לשרוף גשרים. מקסימום קצת להתקוטט ככל העמים. האם אנחנו שומעים ומסכימים?

נדמה ששופטי הרוב, עמית וברק ארז, סבורים שהזמנים השתנו ומצויים אנו בליבה של סערה דמוקרטית או "מצב חירום דמוקרטי" המחייב את בג"ץ לסטות מהכללים המקובלים ולומר את דברו גם במקרה זה, שהפך לתיאורטי במובן הפרטי של רונן בר, אך יש לו השלכות רוחב לעתיד לבוא על דמותה של מדינת ישראל