בעיית הכוח העצום שנתון בידי היועמ"ש, שמנוצל לא פעם לטובת אינטרסים מעמדיים וקבוצתיים, לא תיפתר אם התפקיד יפוצל ‑ אלא רק תוחמר. ארבע סיבות שבגללן המצב הקיים עדיף על זה שהממשלה מנסה לקדם

בעיני לוין זוהר וקרעי, שלושת הטנורים שמייצגים נאמנה את התפיסה הליכודית העדכנית, עדיפים ייסורי ברדוגו על מכאובי מערכת האכיפה

נדמה שנעלמו כל הבעיות באיטליה ושנותרה רק הסלידה ההולכת וגוברת כלפי ישראל והישראלים, לא משנה כלל מה הרקע שלהם, עמדתם הפוליטית

אתמול הצליחה ישראל להשיב ארצה גופת חלל מקרב סולטן יעקב בתום 43 שנה. בערבו של אותו יום, הצליחה ישראל להפקיר פעם נוספת – ללא שום מבצע או מאמץ מיוחד – את 58 החטופים הנותרים, חיים כמתים, ולהבהיר מחדש את מחויבותה להמשך הפקרתם

לחבריי ושותפיי לקבוצה מצומצמת אך מצוינת של אנשי צללים חדורי מוטיבציה, שליחות ומקצועיות – זוהי סגירת מעגל מרגשת. עבור הצוות שעסק ועוסק במשימה להשבת נעדרי קרב סולטן יעקוב – משימה שעדיין לא הושלמה, מסע שעוד נותר פתוח לאיתורו והשבתו של רס"ל יהודה כץ משדה הקרב, במהרה בימינו

הצביעות של השר סמוטריץ' ושכמותו חוצה מנהרות של חמאס. מצד אחד, "לא מוותרים על אף אחד", ומצד השני, היד חותמת נגד עסקה שיכולה להחזיר אותם

בלי מערכת חינוך טובה אין ביטחון, אין מערכות חץ, אין מבצעי ביפרים, אין פיתוחים רפואיים. מותר למורים לשבות, השאלה היא מה הדרך. בטח לא על-ידי הנפקת אישורי מחלה פיקטיביים

לשמוח על נער גדול, שבבוקר השבעה באוקטובר קיבל הודעה מאימו יעל "תשמור על עצמך. אני איתך", וסוף סוף, אחרי יותר משנה וחצי, צועד אל זרועותיה המושטות, רועדות, יותר מדי מחכות