עיקרי התקציב לשנה הבאה הם יצירת מופת של התנערות מאחריות, אלגוריה שנונה על דורסנות ממסדית וסיפור על ראש ממשלה ושר אוצר שמנסים להפוך קש לזהב. הציבור הוא הקהל – שאמנם לא בא ליהנות, אבל מצפה לפחות לחיות

מדינות חשוכות כמו איראן אינן מצליחות לעמוד בשעת מבחן מול עוצמת הדמוקרטיה, הכלכלה החופשית, הטכנולוגיה והשגשוג. אין שום סיבה לחשוש מהן, וצריך לעזור להן לקרוס – זה הופך את העולם למקום טוב ובטוח בהרבה

בעוד הציבור העובד והנלחם ישלם יותר מיסים ויישאר עם פחות כסף בארנק, המקביל המשתמט והמיוצג היטב יזכה למשל בסבסוד מעונות היום של ילדיו באדיבות ועדת השרים לענייני חקיקה, שנוקטת בצעד שעוקף את החלטת בג"ץ לגבי המשתמטים

מסתובבים להם צעירים מבתים חרדיים נושרים ברחובות, בכמות של לפחות 2 אוגדות, אבל למי אכפת, קול דמי אחיך זועקים אליך ואנחנו אוטמים אוזניים, ידינו כן שפכו את הדם. כל כך הרבה נשמות יקרות נשרפות והולכות לאיבוד, כי לכולם נוח להתעלם מהם

מאות אלפי תלמידים ללא מרחבים מוגנים בבתי הספר, ומאות אלפי תלמידים במצב שלא מאפשר קשר סדיר עם בית ספר במקרה של למידה מרחוק