המוזיקה המזרחית תמיד הייתה כאן. הנשמה של המוזיקה הישראלית, המחאה של ישראל השנייה, השמחה המתפרצת בימי חג לצד העצב בימים קשים, האהבה, הרומנטיקה והלב השבור. מהקודש לחול, מהתפילות לחפלות. מהמעברות, מבתי הכנסת, מהשכונות, מלשכת העבודה, מבתי הקפה, מהחלומות והאשליות, מטריקות הדלת והדחיות - להיכלי התרבות, לאמפיתיאטרון קיסריה, לאצטדיון בלומפילד ולפארק הירקון. ממצרים, מרוקו, תימן, טוניס, עיראק, לוב, איראן, יוון, סוריה, טורקיה, אלג'יריה, לבנון, הבלקן והסהרה, לארץ ישראל. מפלפל אל-מצרי, ג'ו עמר, אריס סאן ואהובה עוזרי, עד לכוכבים העכשוויים. מהרצון להשתלב, מהיכולת להתערבב, מהחזרה לשורשים, מהקיפוח, מהמהפך, מהגטאות ברדיו ולמנצח שיר מזמור, ועד לפרסי ישראל. לכבוד חג שני של פסח וחגיגות המימונה, ולכבוד זכייתו של דקלון (יוסף לוי) בפרס ישראל לזמר עברי - השנה השנייה ברציפות בה מוענק הפרס לאחד מגיבורי המוזיקה המזרחית - פנינו לכמה מגדולי המוזיקה המזרחית ולכמה אמנים שאינם נמנים עליה, וביקשנו מהם להשתתף במשימה כמעט בלתי אפשרית, לבחור את השיר האחד מהז'אנר הים-תיכוני שהוא האהוב עליהם ביותר. לא מדובר במצעד או בדירוג, לא בסקירה היסטורית ובוודאי ששירים גדולים וחשובים לא מוזכרים כאן (למשל "ברצלונה" ו"הפרח בגני"), אבל הטעמים שעולים על קצה המזלג מבחירות האמנים טובים ומשאירים כמובן טעם של עוד.

הראפר תקף בצורה חסרת תקדים את ממשלת נתניהו שבה הוא תומך: "הרבה מהתומכים שלכם אומרים 'וואלה, הממשלה הקודמת עשתה יותר מכם'. אתם יודעים מה? מאוד קשה לי להגיד להם שהם טועים, כי הם לא. אם הממשלה הקודמת הייתה מתנהגת כמוכם, אני די הייתי כותש אותה"

השיר "אין לי ארץ אחרת", שכתב אהוד מנור והלחינה קורין אלאל, הפך כבר מזמן לקלאסיקה ישראלית, שגם אומצה כהמנון על ידי הצדדים השונים במפה הפוליטית. בשבועות האחרונים, בהשראת המחאה הנרחבת נגד הרפורמה המשפטית, כתב הסופר, ההיסטוריון וחבר הכנסת לשעבר, מיכאל בר זוהר, שיר חדש בשם "יש לי ארץ אחרת", מעין פראפרזה על השיר של מנור, שגם ניתן לשיר באותה המנגינה. את הגרסה החדשה הקדיש בר זוהר למנור ז"ל. "מאוד אהבתי את השיר של אהוד מנור, וחשבתי שצריך לתת גם תקווה כי השיר המקורי הוא כואב. חשבתי שכמו שאין לי ארץ אחרת, אז בתקוותיי ובחלומי יש לי ארץ אחרת ותיארתי בכמה מילים את הארץ האחרת שראיתי בדמיוני", מספר בר זוהר.

טור פרק 4.01 | פרק 4.02 שימו לב, הכתבה חושפת אירועים גדולים שמתרחשים בפרק השלישי בעונה הרביעית של "יורשים". מומלץ לצפות בפרק לפני הקריאה. יש משהו משקר בהבטחה הגדולה של מדיום מצולם, כמו טלוויזיה או קולנוע, "לצלם את החיים". לתעד את ההתנהלות האנושית באופן אותנטי ונאמן למציאות. העניין הוא שסף הגירוי שלנו, הצופים, עומד בסתירה לרעיון הזה. אנחנו כבר לא מקבלים עוד תיעוד של רגע בחיים, זה חייב להיות דרמטי, אפי, גדול מהחיים. משהו שיצדיק את הזמן שלנו. וכך, באופן אירוני, החיים על המסך, כולל בדרמות האיכותיות ביותר, סוטים פעם אחר פעם אל המלודרמטי והמוגזם. מציגים לנו פיסות חיים, או מוות, שלא באמת מייצגות את החוויות שלנו. לפעמים נדרשים פרקים מכוננים כמו השלישי בעונה הרביעית של "יורשים" כדי להזכיר לנו עד כמה החוויה של החיים חזקה יותר מכל הגזמה תסריטאית.

יוצרי סדרת המופת של HBO החליטו להטיל פצצה, והשאירו את הצופים האדוקים עם הלסת על הרצפה מרוב הלם, בטוויסט עלילתי שעומד לשנות את הכל. בהצלחה עם לנסות לגנוב מהסדרה פרסי "אמי" בשנה הקרובה. זהירות: ספוילרים כואבים

השחקן היה מועמד לאוסקר על תפקידו בסרט של האחים כהן "ברטון פינק". אחיינו, השחקן סם לרנר: "קשה לתאר במילים כמה מבריק היה דודי מייקל, וכמה הוא השפיע עלי"