ניוהארט, דמות אגדית בתעשיית הבידור האמריקנית, כיכב בסיטקומים המצליחים "המופע של בוב ניוהארט" ו"ניוהארט" וזכה במהלך הקריירה שלו בפרסי גלובוס הזהב, אמי וגראמי

גם עם קריירה שעולה על גדותיה בתפקידים אדירים, איכשהו קרה שהשחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי לא קיבלה את הכבוד המגיע לה - וספציפית את פרס האוסקר, מה שגרם אפילו למריל סטריפ למחות על הנושא. לרגל הגעתה המשמחת כאורחת הכבוד של פסטיבל ירושלים, היא מספרת על הגאולה שסיפק לה קוונטין טרנטינו, הקריירה שקצת נתקעה ("זה לא שאני עושה בכוונה סרטים שלא מכניסים דולר"), והחלום להגיע לישראל: "לא היססתי לשנייה"

בניגוד לסופרים שמשתמשים בדמיון כציפוי המאפשר להציג לילדים נושאים קשים בעדינות, אורי אורלב עוסק בהם מתוך שיח כן עם קוראיו. את המהלך הזה מדגישים גם איוריה החכמים של מעיין גלילי, שבהוצאה המחודשת מעניקים תוקף ויזואלי למעבר מיחסים של מאבק לדינמיקה מורכבת יותר, כשגיבור הסיפור מתמודד עם חיית החושך שמסתובבת בחדרו אחרי שאביו נהרג במלחמת יום הכיפורים

המשבר בתחילת היחסים עם רמי קלינשטיין גרם לריטה לשרוט את עצמה אבל גם לכתוב על זה שיר. עם אלבום חדש, DUENDE, היא חוזרת לסיפורים מאחורי השירים שלה בריאיון שיתפרסם ביום שישי ב"7 לילות" וב-+ynet, ונזכרת בשוטרים ששמעו אותה שרה ובאו לבדוק אם היא במצוקה, מספרת על התקלה שכמעט הרסה לה את הלהיט, ומדברת על הסיבות שבגללן צריך לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה

בעוד שהכימיה בין הדמויות נותרת מרשימה, העונה השלישית מתקשה לשמור על האיזון שבין אסתטיקה למהות. כשהיא מתמודדת עם סטנדרטים בלתי אפשריים ושאלות על עתיד הפיין-דיינינג בעולם של יוקר מחיה מאמיר, "הדוב" מפספסת הזדמנות לומר משהו חכם ומקורי בנושא - במיוחד בפרק האחרון והרשלני להפתיע

שיתוף הפעולה התקדימי בין הבמאי הישראלי גיא נתיב והשחקנית האיראנית זאר אמיר מביא למסך דרמת ספורט עשויה היטב. הסרט מתאר מאבק של ג'ודוקא איראנית מול לחצים פוליטיים שמופעלים עליה לא להתחרות מול ישראלית, ולמרות שהוא לא חף מבעיות אין ספק שהלב הדרמטי של הסרט עובד