זוועות 7 באוקטובר הפגישו בין יזהר ליפשיץ, שהוריו נחטפו מניר עוז ואביו נרצח, לבין אליהו ליבמן ששכל את בנו אליקים, מאבטח במסיבת הנובה. למרות נסיבות חייהם ודעותיהם הפוליטיות השונות, הקיבוצניק מהעוטף והמתנחל מקריית ארבע הפכו בעקבות האסון לחברים קרובים. "גם אנשים שלא חושבים אותו דבר יכולים לאהוב, לכבד ולהעריך זה את זה", אומר ליבמן, וליפשיץ מסכים: "בית המקדש חרב על שנאת חינם, ואני מקווה שלמדנו את הלקח"

לפני יותר מ-90 שנה זעם ברל כצנלסון כשתנועת נוער יצאה למחנה קיץ בליל תשעה באב. היום זעם נשמע לא פעם דווקא מצד בעלי עסקים שנדרשים לסגור את שעריהם בערב הזה בשנה. רבים מהחילונים בארץ מתעלמים מיום החורבן – אבל יש מי שרואים בו יום אבל לאומי על אסון שקרה לעם היהודי, גם ללא קשר לדת או לבית המקדש, ומציעים ללמוד ממנו שיעור לעתיד

לא כל משיחיות מסוכנת, אבל כאשר פנטזיה משיחית מתחברת לנשק ולכריזמה, יתרחש מרחץ דמים. בין חז"ל היו קנאים כמו רבי עקיבא שהאמינו בגישת "הכול אם לא כלום" במאבק מול הרומאים. בדיעבד הקנאות הביאה לאסון, והגישה הפשרנית הצילה את התרבות היהודית. מה אפשר ללמוד מכך לגבי המלחמה?

מגילת איכה ותפילות תשעה באב בכותל מבטאות את כאב החורבן והבדידות, אך גם את התקווה להשבת החטופים, לאחדות העם ולחידוש ימינו כקדם  

בעקבות תקיפה אכזרית במסעדה כשרה אושפזו שני יהודים – אחת עם צלעות שבורות, והשני עם זעזוע מוח ופציעות בפנים. ב-The Algemeiner דווח כי למרות האיומים האנטישמיים, משטרת ניו יורק סיווגה את האירוע כ"קטטה", אך ה-FBI החל בחקירה כנגד פשע שנאה