ליהודה הייתה תוכנית ספין מסודרת: אחרי ששני בניו נפטרו לאחר שנישאו לתמר, הוא לא ייתן לה את בנו השלישי. אבל יהודה לא לקח בחשבון את העובדה שתמר היא אישה פקחית שאין לה מה לאבד, והוא אדם עם חולשות בולטות. היא מתחפשת, מפתה אותו - ומשיגה את ההיריון שרצתה. כשהוא קורא לה "זונה", הוא מציב תמרור אזהרה לכל הנשים שמעזות לרצות

אחיו התנכרו לו, זרקו אותו לבור, מכרו אותו לישמעאלים, במצרים הוא נזרק לכלא – אבל כל הצרות לא הצליחו לערער את אמונתו המוחלטת של יוסף באלוהים. "למה" היא שאלה מיותרת, שבין כה אין עליה תשובה

צבע שחור רוסס על הקבר - ומנשרים בגנותו של מי שכונה "גדול הדור" החרדי פוזרו בסביבתו: כך מצאו מוקירי זכרו ותלמידיו של הרב אהרן לייב שטיינמן, את חלקת קברו הבוקר - ערב יום השנה הרביעי לפטירתו. במשטרה יקימו צוות חקירה מיוחד לאירוע, במאמץ ללכידת המבצעים

תמר מוכנה להפקיד בידיו של יהודה את חייה, למרות שאין לה שום וודאות שהוא ראוי לאֵמון הזה. היא מחליטה לוותר על הביטחון האישי שלה תמורת משהו גדול יותר. לחשוף את עצמה לאפשרות שיהודה יכחיש ויתעלם, כדי ליצור את האפשרות שמשהו יתעורר בלבו ויפתח אותו - והיא מצליחה

אפילו בבית הכלא, במקום לבכות על מר גורלו, מחפש יוסף איך להוסיף טוב לעצמו וגם לסובבים אותו. בעת מצוקה, גם בפנינו עומדות שתי האפשרויות – להרים ידיים או למצוא את היוסף שבנו ולחפש דרך החוצה. במקרה של יוסף, הבחירה באפשרות השנייה בהחלט השתלמה

אמנם סיפורו של יעקב אבינו בא ללמדנו כי העתיד הוא שחשוב ולא העבר, אבל, כידוע, בתורה - מוקדם ומאוחר עשויים להתבלבל. כך קרה שיתרו, חמו של משה רבנו, בא מן העתיד וסייע לסוחרים המדיינים במכירת יוסף לישמעאלים

על אף המתח בין יוסף לאחיו, ו