לא סתם היה נוח "צדיק בדורותיו", ולא בכדי ויתר לו אלוהים כמעט על כל המצוות. אך למרות כל חסרונותיו, מצא אותו האל כאיש הראוי מכולם לשאת על כתפיו את השליחות החשובה ביותר בזמנו. מיד תבינו איך כל זה קשור גם לבן גוריון

למרות שלא היה לו איזה ניצוץ יוצא דופן, על נוח נקראה פרשה בתורה ועל אבות האומה לא. מדוע? כי הוא מצא חן בעיני ה' - לא חשב בגדול, אלא התמקד במצווה אחת

לפריידי מרגלית יש סיפור חיים כל כך מדהים שהוא לא היה מתקבל כתסריט: בת חסידות גור, כרישת נדל"ן ולסבית מוצהרת, שהפכה למנהיגה רוחנית של עשרות אלפי ישראלים - בזכות שיחות שלדבריה ניהלה עם אחיה אחרי מותו. אחרי ש"שיטת המטאיזם" נכנסה לבתי הספר ולמחלקה האונקולוגית באיכילוב, מרגלית מוציאה ספר ומדברת על המפגש עם אחיה המת, על ייסורי הנעורים ועל בת הזוג שהפכה מהייטקיסטית צינית למאמינה

כ-35% מהישראלים מגדירים את עצמם "מסורתיים", אבל הם נופלים בין הכסאות המגזריים בישראל, ללא זרם חינוכי או ייצוג פוליטי. מספר יוזמות, ובהן "כנס ירושלים למסורתיות" הייחודי והראשון מסוגו, מנסות לשנות את הגישה הרואה במסורת משהו נמוך ושבטי. "בדור הבא המסורתיות תהפוך לישראליות", אומרת החוקרת ד"ר גלי סמבירא, לסבית ומסורתית. "זה תפקיד משמעותי לשמור על היהדות בפן הכמותי והרופף שלה"

שלושה כללים מציעה לנו פרשת השבוע בין השורות: לייצר לנו תיבה עם עוגן, כדי שלא נטבע; להפסיק לחפש את ערוות הורינו, ולהתחיל לקחת אחריות על מעשינו; ולייצר לנו מטרה בחיים שכוללת גם משהו לנשמה, כי אף פעם לא נהיה מספיק עשירים וגדולים - כמו במגדל בבל

הרגע שבו הבחירה בחיים הפכה מזכות לחובה, מאנוכיות לשליחות, נמצא בפרשה שלנו, אחרי שנח יוצא מן התיבה. ואולי זו בעצם כל המטרה של סיפור המבול: להחדיר בנו תודעה של ניצולים. להבהיר לנו עד כמה עובדת קיומנו איננה דבר טבעי ומובן מאליו

בוא אל אותיות התפילה והתורה והן יהיו לך לתיבה ומגן, כך פירש הבעל שם טוב את הציווי האלוהי: "בוא אל התיבה". אלא שהתיבה שהגנה על נוח בימי המבול, לא יכולה הייתה לשמש כמעונו הקבוע. לצד השהות באוהלה החמים של תורה, חייב האדם גם לפעול במציאות ולהוסיף משהו משלו לעולם הגשמי

המדרש מספר שנוח ובניו ניצלו מהמבול משום שטיפלו ברחמנות בבעלי החיים. על אחת כמה וכמה כאשר בני האדם לא מרחמים האחד על השני, כפי שהיה בדור המבול - גם היושב במרומים לא מרחם עליהם