עשור אחרי שראיינתי את עמוס ארבל, מגיש "בין הכיסאות" ואיש הטלוויזיה של ימי הזוהר, אני נזכר בשיחה על פרידה, אידיאליזם והימים שבהם מדורת השבט באמת חיברה בין כולם

נריה קראוס מציבה קו גבול בין עיתונות לתעמולה ומפנה אצבע מאשימה כלפי ערוץ 14, שלדבריה פועל באלימות תקשורתית ופוגע באמון הציבור. היא קוראת להחזיר את האחריות הציבורית למרכז המקצוע

היעדרותו של ינון מגל מהגשת "הפטריוטים" הורגשה היטב - יותם זמרי מילא את מקומו, אך דווקא "בואו לאכול איתי" של כאן 11 עקפה את התוכנית והסעירה את הקהל מבין הערוצים המתחרים

כמו במישור הלאומי, כך בתקשורתי - לא נערך חשבון נפש. התוצאה היא תקשורת שברובה היא בידורית, טלנובלית, שלא נשענת על תחקירים ולא מנסה לחשוף את האמת דרך מקור מהימן

מיכל זמיר נזכרת בדודו טופז עם חוטיני זעיר, תמי שם-טוב מתאהבת במה שאי אפשר ומיה יסעור עושה דברים אסורים על הקבר של בן גוריון. שלוש קריאות חובה מענגות