ברומן הגרפי "בנות טובות הולכות לגיהנום" צוללת טוהר שרמן־פרידמן אל ימי ילדותה בהתנחלות קדומים ואל הסירוב שלה לציית לציפיות שהיו ממנה כבת הרב. היום, כצעירה מקועקעת (ומקעקעת) שכבר לא מחליפה מחצאית למכנסיים כדי לפגוש בסתר את בן זוגה החילוני, היא אומרת: "הרגשתי אז שאם אמות מחר, אף אחד לא יידע מה לכתוב בהספד עליי"

שידורי החדשות

צ'יפרפילד, שתכנן פרויקטים איקוניים בכל אירופה, ידוע בסגנונו המאופק והמינימליסטי. עם הזכייה אמר: "כאדריכלים, אנו יכולים להיות בעלי תפקיד בולט ומעורב יותר ביצירת לא רק עולם יפה יותר אלא גם הוגן ובר קיימא יותר"

למרות הטקסט המביך, רוב תערוכות היחיד במקבץ "אזורי מחיה" במוזיאון פתח תקווה מעניינות. בין המופשט לפנטסטי, ובין המושגי לסיפורי, יש מה לראות

בפאנל של "הפטריוטים" אין ספקות, אין הסתייגויות ואין תהיות. הימין צודק, השמאל טועה, ההפיכה המשטרית נפלאה, נתניהו גאון וערבים שונאים יהודים

האם יש עוול שהורים לא יכולים לסלוח עליו לצאצאיהם? לפי תגובות הקוראים, התשובה חד משמעית