במנהרות בעזה צה"ל מפעיל גם אמצעים שלא האמין כי יופעלו. במקביל להישגים בלחימה, יש כמה אתגרים שעוד לא פוצחו וישראל, כמדינה, מתעקשת לירות לעצמה כמה כדורים ברגל  בחודש דצמבר 1944 כבר היה מצבו של היטלר נואש: צבא גרמניה קרס מול מתקפת בעלות הברית, שהיו בדרכן לגרמניה ממערב, בזמן שהרוסים כבשו עוד ועוד שטחים ממזרח. הכניעה הייתה אמורה להיות בלתי נמנעת, אבל המנהיג המגלומן דווקא הורה להטיל את כוחותיו האיכותיים האחרונים למתקפת נגד חסרת סיכוי באזור המכונה ארדנים, בבלגיה. כצפוי, המתקפה נכשלה. כעבור ארבעה חודשים התאבד היטלר בבונקר שלו. זה קרה רק אחרי שהאויב כבר הגיע לברלין. גרמניה נכנעה. השבוע גדל הסיכוי שגם הסוף של מנהיג החמאס יחיא סינוואר יהיה בתוך בונקר: אנחנו עדיין רחוקים מאיזשהו סוג של "ניצחון מוחץ" על החמאס, אבל התשובה שהארגון העביר על הצעת המתווכים לעסקה עם ישראל יכולה להוביל לתרחיש כזה.  מצד אחד, היא יכולה להעיד על חוסר השלמה של סינוואר עם המצב בשטח, כמו השיגיונות של היטלר לפני סופו. בנוסף, יכול להיות שמה שמניע את סינוואר זו ראייה היסטורית ארוכת טווח: מנהיג החמאס רואה את עצמו כאחד הגיבורים הגדולים בתולדות האיסלאם, ואם נגזר עליו למות במלחמה הזאת, הוא יילחם עד הסוף. האפשרות שזוהי תפישת עולמו אינה מבשרת טובות לגבי גורל החטופים והסיכוי שרובם יחזרו הבייתה בחיים. ועדיין, ראש הממשלה נתניהו לא סתם בנאומו ביום רביעי את הגולל על המו"מ עם החמאס, למרות התשובה המחוצפת של החמאס להצעה. לפחות, יש ערוץ פתוח להידברות. אולי העמדה של החמאס עוד תשתנה דרמטית כאשר קני הרובים יתקרבו עוד לארבעת ה"אסים" המבוקשים ביותר: יחיא סינוואר עצמו, אחיו מוחמד, מפקד הזרוע הצבאית מרוואן עיסא ו"שר הביטחון" של חמאס, מוחמד דף.   בינתיים, הם עדיין מרגישים מוגנים. בשטח, מתחוללת לא פחות מדרמה צבאית. אחרי ארבעה חודשים של מלחמה נרחבת בחזית הדרום המערכה מתרכזת כעת בגזרת העיר חאן יונס.  גזרה זו מרכזת את פעילותה של אוגדה 98, כולל חטיבה 646, שהיא האחרונה מבין חטיבות המילואים שעדיין מגויסת. מרבית הכוחות הפועלים בעיר הם מהיחידות הסדירות, גבעתי, צנחנים, חטיבת הקומנדו (שכוללת, בין היתר, את אגוז ומגלן). כמובן, גם את יחידות ההנדסה שכבר צברו ניסיון עשיר בלחימה. אוגדה 98 השלימה את ההשתלטות על החלקים המערביים והדרומיים של חאן יונס, ובכך כיתרה אותה, למעשה, מכל עבר.  במרכז רצועת עזה, מחזיקה חטיבת הנח"ל את הציר המכונה על שם הישוב לשעבר נצרים, מבארי לכיוון הים. בצפון, הפתיע השבוע צוות קרב חטיבת השריון 401, ביחד עם כוחות חי"ר והנדסה, בפעולה במרחב שאטי שממערב לעזה, סמוך לים. שאטי נכבשה בכך בפעם השנייה. שוב "טופלו" תשתיות טרור, שלגביהם נאסף חומר מחקירות עצורים או מידע מודיעיני שפוענח מאז הכיבוש הקודם של אותו שטח. נהרגו עשרות אנשי חמאס שהופתעו מהכניסה החוזרת של צה"ל וניסו להילחם. ככלל, זה יהיה דפוס הפעולה של צה"ל בצפון רצועת עזה מעתה והלאה. מחסם הפחד נשבר כאמור, הסיפור הגדול של המלחמה מתרחש בחאן יונס, וגם אם זה עדיין לא ברור לחמאס או לציבור הישראלי – כאן אין מדובר בעוד עיר שנכבשת ותפונה לקראת "שלב ג'" בלחימה: לפי כל הסימנים, צה"ל ייפעל במרחב עד שה"אסים", יימצאו - חיים או מתים (בהנחה שהם עדיין שם ולא ברחו דרך מנהרות לא מוכרות לצה"ל לכיוון רפיח או מקום מסתור אחר). מבחינות רבות, המהלך של צה"ל בחאן יונס מזכיר את המצור בן שבעות ארוכים על המוקטאעה, בניין הממשל של הרשות הפלשתינית ברמאללה, שם נלכד יאסר ערפאת עד שפונה במצב קשה לפריז ומת מזיהום קשה (הפלשתינים טוענים כי ערפאת הורעל על ידי ישראל, וקשה לשלול את האפשרות הזאת). יאסר ערפאת (שבשנת 1982 נחלץ ממצור בביירות לטובת מקלט בטוניס) מת בנובמבר 2004, ומותו סימן במידה רבה את סופה של האינתיפאדה השנייה. ההבדל הגדול בין המקרה של המוקטעה ברמאללה ובין המצור בחאן יונס טמון בתת הקרקע, כלומר, במנהרות. למעשה, אחרי מאות קרבות מצור מתועדים לאורך ההיסטוריה (כולל המצור על מצדה, כדוגמא אחת מיני רבות)  זוהי הפעם הראשונה שבה מצור נערך גם מעל וגם מתחת לאדמה. וכאן, חשוב להבין עוד משהו: עד לפני שבועות ספורים בלבד מפקדים בצה"ל אפילו לא העלו על דעתם שיידרשו להילחם פיסית מתחת לאדמה, כלומר לשלוח לוחמים בני אנוש (ולא רק כלבים ורובוטים) לקרבות פנים מול פנים בתוך המנהרות. זה לא היה על הפרק אפילו כאשר התמרון הקרקעי החל. הכוונה הייתה לפוצץ פירים, להציף במים ולהילחם במנהרות, ככלל, רק מגובה פני הקרקע. זה פרט מדהים, אבל התברר לי כי חלק מהיכולות הטכנולוגיות ללחימת מנהרות, ושיטות  הפעולה, פותחו כבר לפני למעלה מעשור, אבל צה"ל לא האמין שיידרש להם אי פעם. היכולות פותחו, שיהיה. לפחות זה. בהחלט נעשה בהן שימוש בימים אלה, ויכולות נוספות מפותחות תוך כדי תנועה.  בראיה לאחור, מחסום הפחד נשבר ב-7 באוקטובר, אולי בגלל היקף הנפגעים שהיה עצום ממילא. אולי הביטחון העצמי של צה"ל גבר בינתיים גם בזכות הצלחת התמרון הקרקעי העילי, שגם בו היו רבים שפקפקו. "אמונה בתמרון זה לפעמים כמו דת, לא משהו אמפירי.  אני חושב שבשיח בין צה"ל למקבלי ההחלטות בדרג המדיני וגם בתוך צה"ל עצמו, האמון במושג 'תמרון' חזר  כקלף מרכזי, חזק, דומיננטי", אמר לי לפני ימים אחדים, בכנות, גורם צבאי. כעת, באומץ רב, הלוחמים מיחידות מובחרות בצה"ל, פועלים עמוק בתוך מנהרות, כמו שניתן היה לראות השבוע את מפקד אוגדה 98, תא"ל דן גולדפוס, מתראיין מתוך "מנהרה אסטרטגית", עמוקה מאוד ומרווחת, ששימשה במקור בכירים, והוסבה גם לצורכי כליאה של חטופים. אלה צילומים מדהימים, גם מבחינת האפקט ה"תודעתי". לא הכול הולך חלק, כמובן. רחוק מזה. למשל, צה"ל לא עומד בציפיות של עצמו לגבי הקצב של גילוי והריסה של מה שנחשב כ"תשתיות טרור" – מנהרות, בונקרים עמוסי תחמושת, מפעלי נשק, מחרטות. יכולת ייצור הנשק העצמי עדיין קיימת לחמאס, וכך גם כמה מנהרות שמובילות למצרים, מתחת לרפיח, כנראה. עם זאת, יש יסוד סביר לביטחון ההולך וגובר שהקרינו השבוע בנאומיהם נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ לגבי תוצאות הלחימה. אולי גלנט הפריז קצת בתיאור לפיו סינוואר מנותק קשר ונמלט מרודפיו, מנהרה אחרי מנהרה - סביר להניח שלא כל דרכי המילוט נסגרו כבר בפניו - אבל יש בכך גם בסיס עובדתי משמעותי. ראש הממשלה והשרים הבטיחו כולם כי צה"ל יכבוש בהמשך גם את רפיח. כנראה שלא תהיה ברירה אלא לעשות זאת, אבל האמת היא שכעת מעדיפים במערכת הביטחון להתמקד בחאן יונס, ולהשאיר את רפיח, עם למעלה ממיליון פליטים שמסתופפים בה, להמשך. כיבוש רפיח כאקדח שמונח על השולחן, הוא גם אמצעי לחץ במו"מ על החטופים, שאולי יעבור לפסים מציאותיים. "מפעל מודיעין"  במצור על חאן יונס, הכול תלוי כעת במודיעין, וביכולת לסגור על ראשי החמאס גם מתחת לפני הקרקע. כדי להשיג את המודיעין הנדרש, בשב"כ ובאגף המודיעין יש כעת ממש "פסי ייצור" של מידע: מאות אנשים, אם לא למעלה מזה, ממיינים וחוקרים הררים של חומר מודיעיני מודפס ודיגיטאלי, כאשר כל העת מגיעים סיכומים של חקירות אנשי חמאס במתקן בנגב. הנחקרים העזתים לנים (שהם אינם נחקרים) בכלא קציעות על יד גבול מצרים, שהוקם מחדש. כמובן, שמעל לכל, המטרה היא לגלות מה קורה עם החטופים: לא ניתן לחלץ אותם משביים בשום מצב, או הסיכון שבחילוץ נראה גבוה מידי לעומת סיכויי ההצלחה, ויש גם חטופים שעדיין לא ידוע היכן הם נמצאים. אגב,

המטוס החדיש של בואינג אינו האופציה היחידה שנשקלת בסעודיה. הממלכה מגלה עניין גם במטוסי 'יורו פייטר טייפון' ו'ראפאל' By Ilka Cole - https://www.af.mil/News/Photos/igphoto/2002599657/, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=101357506 חיל האוויר של סעודיה עשוי לשקול רכש מטוסי קרב מתקדמים F-15 EX של בואינג, כך מדווחים FLIGHT GLOBAL ו-NATIONAL INTEREST.  מטוס הקרב המתקדם מוצג בתערוכת הדפנס בריאד WDS, ונודע שהממלכה היא בין המגלות עניין במטוס המתקדם. נשיא חברת בואינג-סעודיה אסעד אל-ג'ומני אמר כי השותפות בין סעודיה לבין בואינג נמשכת כבר שמונה עשורים, "ואנו מקווים שבואינג תמשיך לתמוך בתעשיות וביכולות של הממלכה בתחומי תעופה וחלל".  סעודיה שוקלת לרכוש 54 מטוסי F-15 EX, וכך לשדרג את צי מטוסי F-15 SA שלה. סעודיה מפעילה כיום יותר מ-400 כלי טיס תוצרת בואינג, וזו מעורבת בכמה חברות סעודיות בתחומים אלו.  המטוס החדיש של בואינג אינו האופציה היחידה שנשקלת בסעודיה. הממלכה מגלה עניין גם במטוסי 'יורו פייטר טייפון' ו'ראפאל'. F-15 EX הוא מטוס קרב דו-מושבי, הטסת אל-חוט, מכלי דלק קומפורמיים, יכולות נשיאת כמות גדולה של חימוש, פצצות וטילים מסוגים שונים. ישראל ביקשה אשתקד רשמית מארה"ב לאשר לה רכש 25 מטוסי F-15 IA, הזהים לדגם EX , כאשר כוונת ישראל היא להצטייד ב-50 מטוסי קרב מסוג זה.   

"לתצפית שלנו יש חשיבות רבה, שכן רק לנו יש תצפית לרצועה מכיוון מערב, מהים. מהסטי"ל אני יכול לראות הכל״, מסביר  סא"ל סטיבן, מפל"ג, מפקד פלגה, בשייטת 3. מיוחד https://navy.idf.il/Article/7451 בהגדרות זרוע הים יש לשייטת הסטי"לים, שייטת 3, שלוש משימות: להילחם באויב בים, למנוע סגר ימי על מדינת ישראל, לסייע לכוחות היבשה בתקיפה מהים. את המשימה השלישי מילאו הסטי"לים של השייטת מהרגע הראשון למלחמת 'חרבות ברזל', והמלאכה עוד לא הסתיימה. הם עדיין בים, משייטים מול רצועת עזה על כל גזרותיה. כל הסטי"לים של שייטת 3 פועלים מול עזה, מול הזירה הצפונית ובזירת ים סוף.   אחד המפקדים בים הוא סא"ל סטיבן, מפל"ג, מפקד פלגה, בשייטת 3. ב-7 באוקטובר התכונן לחוג את שמחת תורה עם משפחתו, עד שהגיע הטלפון ב-06.45, מיהר לבסיס השייטת, ויצא לים, תחילה עם שתים מחמש הספינות בפלגה שהוא מפקד עליה, הסטי"לים  האחרים בפלגה הצטרפו. הפלגה שלו מורכבת מארבע סטי"לים מסוג 4.5 וספינת איתור, שתפקידה איתור איומים תת-ימיים וחילוץ טובעים בים. בשייטת 3 יש כיום 15 סטי"לים מסוגי סער 4.5, 5 וסער 6 החדשות. סא"ל סטיבן פיקד בעבר על סטי"ל סער 6, ואת אח"י 'ניצחון' הביא לארץ מהמספנה בגרמניה. בסטי"ל 4.5, מספר סא"ל סטיבן לישראל דפנס, "יש כל היכולות של הסטי"לים, למעט מסוק על הסיפון. הסטי"ל חמוש בתותח 76 מ"מ, תותח 'טייפון' 25 מ"מ, יכולות התקפה והגנה, מערכות ל"א ומערכות נצ"ל, נגד צוללות. רוב מערכות הנשק הן תוצרת התעשיות הישראליות כחול-לבן, חוץ מתותח 76 מ"מ שהוא תוצרת היצרן האיטלקי אוטומלרה. "בצוות סטי"ל 4.5 משרתים בין 60 ל-90 אנשי צוות, תלוי במשימה. כוח האדם בספינה מחולק לארבעה תחומים: נשק ותקיפה, ניווט, הגנה ומכונה. כל אנשי הצוות הם צבא סדיר וקבע, ובמלחמה הנוכחית הפעלנו מעט אנשי מילואים כדי לעבות את המערכים". בימים הראשנים למלחמה הוטלו על הסטי"לים של סא"ל סטיבן משימות הגנה בעזרת אש, בעיקר כדי להרחיק מחבלים מכוחות צה"ל. אך מהר מאוד עבר הכוח הימי מהגנה לתקיפה. סא"ל סטיבן: "אנו כיום ארבעה חודשים במלחמה ובים, ושלושה שבועות אחרי תחילת הלחימה הצטרפנו ללחימה במשימה כפולה: תצפית ואש. "לתצפית שלנו יש חשיבות רבה, שכן רק לנו יש תצפית לרצועה מכיוון מערב, מהים. מהסטי"ל אני יכול לראות הכל. רואה אנשים בתנועה כאשר הסטי"ל משייט מול החוף, רואה את האויב ואת כוחותינו. גם במזג אוויר גרוע, ועכשיו חורף. התצפית שלנו טובה, כי כל המערכות מיוצבות גם כשהאניה מתנדנדת. המערכות קבועות ביחס לאופק".  המשימה העיקרית של זרוע הים במלחמה הנוכחית היא סיוע באש, והסיוע מתבצע בהיקפים חסרי תקדים בתולדות החיל. סטיבן מסביר: "רק אני יכול לירות למטרות מחבלים ברצועה מכיוון מערב. בעת הירי, כמו בצה"ל כולו, נזהרים לא לפגוע בבלתי מעורבים, האש היא תכלתית ויעילה.  "כשהתותחים יורים אין איש על הסיפון. כל התותחים נשלטים מרחוק, מעמדות הצוות. הכלים עצמם על הסיפון לא מאויישים. אי אפשר לומר שאין סכנת ירי על כלי חיל הים, אבל אנו יודעים להגן על עצמנו, ועד כה מתחילת המלחמה לא היו נפגעים בשייטת". שייטת הסטי"לים משולבת במלחמה בשילוביות הרב-זרועית כפי שבאה לידי ביטוי בכל זרועות צה"ל. כאשר איש צוות סטי"ל מזהה מחבלים מתבצעת סגירת מעגל: צוות הסטי"ל יכול להזמין טיל 'זיק' או רחפן כדי לתקוף מטרה שזוהתה בחוף. סטיבן: "אני בקשר עם מפקד כוח מתמרן. אני מדייק את הירי שלו בגלל יכולות התצפית שלי, והוא מדייק את הירי שלי מהסטי"ל כייוון שהוא קרוב למטרה. כך יכול סטי"ל לסייע בניקוי שטח ובאבטחתו מנוכחות מחבלים".  המפל"ג מעיד כי במשך שנים התאמו בשייטת ובחיל הים בדיוק על נושא השילוביות הבין-זרועית רב-זרועית, ובמלחמה הנושא בא לידי ביטוח מבצעי. סא"ל סטיבן הוא בן 39, אב לארבע בנות, תושב נתניה, ואת כל הקריירה הצבאית שלו עשה בשייטת הסטי"לים. "גדלתי בסטי"לים, פיקדתי על ספינות בט"ש, הייתי מפל"ג בזירת ים סוף, מפקד סטי"ל, וזכיתי כאמור להביא לארץ את הסטי"ל סער-6 'ניצחון' מגרמניה".  המפל"ג משבח את צוות הפלגה שלו, החיילים הצעירים: "דור צעיר יוצא מן הכלל. מקצועיים לא מפונקים ולא מתלוננים, יש רוח לחימה ורוח צוות גם בהפלגות ארוכות מאוד וקשות בים גבוה, עומדים יפה באתגרים".  שאלנו את המפל"ג משייטת 3 איך נראית העיר עזה מהים: "זה לא חורבן מלא. יש בתים ויש בניינים, ויש אזורים שנפגעו קשה מאוד. מוזר אבל ראינו גם ילדים עזתיים שהשתכשכו במי הים להנאתם בעת לחימה". 

לפני כחודש קיבלה סאאב הזמנה מנאט"ו לספק מערכות הגנה אווירית בשווי של כ-35 מיליון אירו By Lance Cpl. Christopher Mendoza - https://www.dvidshub.net/image/1178681, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=41686822 חברת סאאב השבדית הודיעה כי קיבלה הזמנה ממנהל הרכש הצבאי של נאט"ו (NSPA) לאספקת מערכות נ"ט AT4 מתוצרתה בשווי של כ-63 מיליון אירו. האספקה צפויה להתבצע בשנים 2026-2027. יוזכר כי לפני כחודש, בסוף חודש דצמבר 2023 דיווחנו כי סאאב קיבלה הזמנה מסוכנות הרכש הצבאית של נאט"ו בשווי של כ-35 מיליון דולרים לאספקת טילי RBS 70 bolide. טיל זה הינו הגרסה המעודכנת (דור שלישי) של קו טילי הגנה אווירית לטווח קצר של חברת סאאב vמתוכנן לפגיעה במגוון רחב של איומים אוויריים, כולל כלי טייס עם כנף קבועה וכלי טייס רוטוריים, טילי שיוט וכטב"מים.   

על פי החקיקה המוצעת, נקודות על עבירות תנועה קלות יימחקו אחרי שנה בלבד | רצוי שחברי הוועדה יעשו סיבוב בבתי חולים שיקומיים ואז ידונו שוב בחקיקה Photo by Michael Jin on Unsplash תפקידי האחרון במשטרת ישראל היה מפקד משטרת התנועה הארצית. המראות הקולות, המפגשים עם המשפחות וביוני 2018 מותה של בת דודותי פלורי ויטל, כל אלה הביאו אותי לעיסוק כמעט יומיומי בתאונות הדרכים. כמה מצער לראות שוב את מערכות השלטון שלנו בתפקוד חסר. לוועדת הכלכלה ניתן לומר שבדיוניה היא מתירה לפרסום הרוגים ופצועים וכדאי שחבריה וחברותיה יקראו את סיכום הרלב"ד 2023 . השנה נהרגו 358 בני אדם ב- 336 תאונות קטלניות, לעומת 034 הרוגים ב- 313 תאונות קטלניות. בממוצע השנים 2020-2022. מספר ההרוגים גבוה בכ- 2% ממספר ההרוגים אשתקד, גבוה ב 5% מממוצע השנים 2020-2022 . 28% מההרוגים הם הולכי רגל, 30% משתמשי רכב פרטי ו-21% רוכבי אופנוע וקטנוע. 100 הולכי רגל נהרגו השנה, נתון המראה עליה של כ - 4% ביחס לממוצע השנים  2020-2022.  תאונות קטלניות במעורבות רכב כבד: 116 בני אדם נהרגו השנה בתאונות במעורבות רכב כבד לעומת 291 הרוגים בממוצע השנים 2020-2022 , ירידה של 10%.  בדרכים העירוניות נרשמה עליה של 12% במספר ההרוגים ביחס לממוצע השנים 2020-2022. בגזרת הכלים הזעירים: השנה נהרגו 26 רוכבי אופניים חשמליים, 9 רוכבי אופניים רגילים ושני רוכבי קורקינט חשמלי. יש עליה של 70% במספר ההרוגים באופניים חשמליים ביחס לממוצע השנים 2020-2022. בשנת 2023 החודש הקטלני ביותר הוא חודש יוני בו נהרגו 39 בני אדם. אחרי שקראו, אם לא התעייפו מהנתונים. כל נתון כזה מסתיר מאחוריו חיים שנהרסו, משפחות מרוסקות.  הדיון שהתקיים בוועדה היה ראוי שיהיה חלק מאוסף פעולות מתוך "תכנית לאומית למלחמה בתאונות הדרכים". מחדל הגובה מאיתנו כ-500 הרוגים כל שנה (ללא משחקי סטטיסטיקה).  ראוי שיתגייסו כולם ויקדישו שעות יקרות לבחינה כוללת של המחדל , כפי שעשה חבר הכנסת לשעבר איתן כבל בשימוע הציבורי ב2016, או רחמנא ליצלן לאמץ את התכנית שאישרה הממשלה הקודמת. ראוי שחברי הוועדה יעשו דבר מה נוסף להקשיב לבעלי המקצוע שבאו לשאת דברים לפנייה. לדוגמא כב' השופט אביטל חן התייחס להצעה להקל על נהגים מקצועיים על רכבים כבדים ואוטובוסים, ואמר כי הצעתו היא במקרה זה שלא להקל בעבירות חומרה עם אף אחד, ובמיוחד לא עם נהגים מקצועיים. "בעבירות טכניות של טעויות קלות אפשר להקל עם נהגים מקצועיים, אבל לא בעבירות מסכנות חיים". מכיוון שהדיון עסק בשיטת הניקוד, מציע שיעצרו את הדיון ויצאו לסיור בבית המשפט לתעבורה. שם יראו את השוק המזרח תיכוני של עסקאות טיעון שבו שופטים ,תובעים וסניגורים טובעים בים של אכיפה. משם ימשיכו למשאיות ורכבים כבדים שמפרקים מהם את הטכגורף הדיגטלי כדי להקטין אכיפה ולסייע למעסיקים שבוחרים בכך לעבור על החוק. גם מבט על תכנית החינוך לתעבורה שאין בה תוכן רב. לסיום סיור באחד מבתי החולים השיקומיים. אז יבינו ששוב אין שום רלוונטיות בדיון ומסקנותיו ושנת 2024 לא תהיה שונה לצערי בכמות הנפגעים. אחרי שיראו את כל אלה ואולי גם ייסעו למדינות שבהם ישנה הצלחה בעקבות יישום תכניות לאומיות, שיחזרו לדיון הניקוד המיותר. אינני בטוח שירצו בכך. ניצב משנה בדימוס, אילן מור ומפקד משטרת התנועה לשעבר. כיום מנכ"ל חברת "קונסלטיקה"