הלחמניות הממולאות בשר של בתיה שורק הן כל מה שאתם זקוקים לו עכשיו, בטח אם מתחשק לכם לפנק את עצמכם או את המשפחה בשבת. הן מושלמת לצד טחינה, סלט מטבוחה ביתי, או משוויה אבל גם פשוט כמו שהן

483 יינות ומשקאות אלכוהוליים התחרו בסוף השנה שעברה, על חיכם של יותר משלושים שופטים, במסגרת תחרות היין הבינלאומית TERRAVINO הנערכת ביוזמת 'איש הענבים'. השופטים, אנשי מקצוע בתחום היין שטעמו אותם על עיוור, בלי לדעת מי היצרן או מהו מקור היין, ודירגו אותם על פי השיטה המדעית כמעט שמאפיינת את התחרות. שיטה שנועדה, בין היתר, להתעלם מטעמם האישי של השופטים ולהתמקד באיכויות הטכניות של היין. אגב, למרות מגבלות הקורונה, אירחה התחרות שופטים מצרפת, איטליה, מקדוניה, ניו זילנד, קולומביה, אוסטרליה, ארגנטינה, מולדובה רוסיה ועוד.

הארוחה באולה מסמנת את אורן אסידו כהבטחת אמת. בשל לגמרי? זהו שלא, אבל אפשר בהחלט להניח שעתידו עוד לפניו

אם גם אתם לא מסוגלים לעמוד בפני חבילת תותים אדומים ומפתים - זה המקום בשבילכם. נכון, הם הכי טעימים כמו שהם ואם הכנתם קצפת זו בכלל טרפת. אבל לפעמים כשהשבת מגיעה ויש ארוחה, מתחשק קצת יותר, ואז בלי הרבה עבודה הם הופכים לקינוח שגונב את ההצגה

הר חברון היה תמיד אזור שטמן בחובו היסטוריית יין עתיקת יומין. בעקבות גילויים כאלה ואחרים שנחשפים בפניי בתקופה האחרונה, אני מתחילה להפנים שאין ספק שבני ישראל והפלישתים של פעם, חיו לא רע. כשאין מים זורמים נורמליים והבאר ריקה, תשתו יין - היה ככל הנראה המוטו של אז, שזה פחות או יותר מה שחבריי הקרובים ואני עושים היום. רגע לפני שהסתיים השבוע, החלטתי שאני רוצה לנצל את הפוגת הפקקים בזמן שחצי מדינה בבידוד ולרדת לדרום מזרח המדינה, אזור הר חברון, וליתר דיוק למושב בית יתיר, שהדרך המובילה אליו דרך עקלקלה, מרתקת ועטופה בנופי מדבר ואוויר פסגות קפוא. בחורף שעבר, כך סיפרו לי, ירד שם שלג. אז הצטיידתי במעיל מאסיבי, על אף שלא היה ממש קר, ושמתי פעמיי אל יקב 'לה פורה בלאנש' שזה בצרפתית: 'היער הלבן'.