הסגר הנוכחי שונה בהרבה אספקטים מקודמו. מה השתנה בנו בין הגל הראשון לשני, למה חשוב להכיר בהבדלים ולאן פנינו מכאן? ד"ר אנאבלה שקד מאבחנת

כמה מכתבים עדיין נמסרים בעולם ובישראל (המון), כמה חבילות נמסרות בכל שנייה (יותר משהייתם מדמיינים) ואילו ערים מובילות בהזמנות? הנה כמה פרטים מעניינים

הערת עורך: יש לנו את סרט ההתעללות. העדפנו במקרה הזה לוותר עליו. חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) שנחקק לפני כ-25 שנה הוא אחד מחוקי ההגנה על בעלי החיים המתקדמים בעולם. החוק במהותו הוא חוק פלילי, המטיל ענישה של עד שלוש שנים במקרה של התעללות, התאכזרות או עינוי של בעל חיים, כשהדרך בה בוצעה העבירה אינה מעלה ואינה מורידה. לאחרונה תוקן החוק והטיל מאסר של עד ארבע שנים במקרים של "גרימת סבל חמור בכוונה" ואף הטיל אחריות שילוחית על נושא משרה בתאגיד שעיסוקו בעלי חיים (דוגמת תעשיית המזון מן החי), בגין עבירות צער בעלי חיים של עובדי התאגיד. החוק אף קובע סדרה נוספת של עבירות כגון: איסור קרבות כלבים, איסור שיסוי בעל חיים אחד באחר, איסור קטיעת ציפורניים, איסור קעקוע, איסור חיתוך זנב, אוזניים ועוד. הבעיה היא כי עקב ריבוי רשויות שמוסמכות לאכוף חוק זה, נוצרים כשלים בתקשורת בין גורמי האכיפה השונים. בנוסף, קיים מחסור חמור בכוח אדם ייעודי ומקצועי לתחום ולכן הוא נאכף רק בשוליים. הרשויות כוללות את הווטרינר של הרשות, את משטרת ישראל, את יחידת הפיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי) של משרד החקלאות ואת הממונה על פי חוק צער בעלי חיים מהשירות הווטרינרי במשרד החקלאות. כל אחד סומך על השני שיטפל ובסוף זה נופל בן הכיסאות. גם כשמוגש כתב אישום מוצאים אנו את עצמנו בפני שוקת שבורה עת רף הענישה הוא נמוך מאוד. למרות פנייה של היועמ"ש לממשלה בבקשה להחמרת הענישה - הדבר לא נראה בפועל בענישה שגוזר בית המשפט על העבריינים. העונשים הם מגוחכים ולרוב מדובר בקנס כספי קל או בענישה קלה, דוגמת שלושה חודשי עבודות שירות ועונש על תנאי. האם אפשר לעשות שימוש בכלים משפטיים מהתחום האזרחי בכדי לעזור בהרתעה ולקדם את נושא אכיפת דיני בעלי החיים?