האסון בעוטף חתך את כל הגבולות הסוציולוגיים והפסיכולוגיים של החברה בישראל בכלל, ושל עוטף עזה בפרט, והרוצחים לא הבחינו בין מזרחים או אשכנזים, עירוניים או קיבוצניקים, דתיים או חילונים, קשישים או תינוקות. אבל שיקום של אזור עם היסטוריה של הפקרה מתמשכת, חייב להתבסס על שיתוף כל הקהילות שקיימות בו וביטול ההיררכיות החברתיות. החוקרים ארז צפדיה ומוטי גיגי מסבירים