מליאת הכנסת מזמנת לך לעיתים, עם כי רחוקות, את האפשרות להיות נוכח ברגעים בעלי משמעות אנושית אך גם בעלי נופך היסטורי הנוגעים בשאלות של מעבר לזמן ולמקום ועוסקים במהות קיומנו כאן כעם. אחד מאלה היה, בעיני לפחות, הרגע שבו עלתה חברת הכנסת הצעירה מירב מיכאלי אל דוכן הנואמים ונשאה את נאום הבכורה שלה. וכך היא פתחה ואמרה: אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, חברותי חברות וחברי הכנסת. בבוקר יום רביעי שלושה ביולי 1944, עמד יהודי ציוני בחליפה במשרדו של אדולף אייכמן שבבודפשט. עצביך ...

נוח לה לציונות הדתית, על כל פלגיה, להשאיר את הבחירות לרבנות הראשית מאחור ולעבור הלאה. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. זה נוח גם משום שאף אחד לא אוהב להיתקע על טראומות וגם משום שהחיטוט בפצעים הוא בדרך כלל פעולה כואבת ולא נעימה. ואני, הדל, סבור שמה שצריך לעשות עכשיו זה בדיוק ההיפך. להציף הכל. להתווכח. לא לכסות את הפצע בפלסטר צבעוני ולהתפלל שזה יסייע בריפוי, אלא דווקא לשפוך חומר חיטוי והרבה. זה שורף, זה כואב, אבל אין דרך אחרת. הציונות הדתית קרועה. אפשר להסתיר את זה, אפשר לטייח ...

שחרור האסירים מסמן את סוף עידן האפאצ'י והאוטובוסים

מליאת הכנסת מזמנת לך לעיתים, אם כי רחוקות, את האפשרות להיות נוכח ברגעים בעלי משמעות אנושית אך גם בעלי נופך היסטורי הנוגעים בשאלות של מעבר לזמן ולמקום ועוסקים במהות קיומנו כאן כעם. אחד מאלה היה, בעיני לפחות, הרגע שבו עלתה חברת הכנסת הצעירה מירב מיכאלי אל דוכן הנואמים ונשאה את נאום הבכורה שלה. וכך היא פתחה ואמרה: אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, חברותי חברות וחברי הכנסת.בבוקר יום רביעי שלושה ביולי 1944, עמד יהודי ציוני בחליפה במשרדו של אדולף אייכמן שבבודפשט. עצביך ...

השבוע יצא לי, איך לא, לדבר עם הרבה מאד קולגות על פרשת עמנואל רוזן. נראה היה שלפחות בשיחות פנימיות, כולם מתחילים להוציא עכשיו החוצה את מה שהם יודעים. שכולם חוו לפתע סוג של הארה. שרבים נאלצים להסביר לעצמם שתופעות שעד אתמול נראו להם חלק מהחיים ומסביבת העבודה, לא נורמליות. חבר קרוב אחד נזכר שהיה עד ראיה כשעיתונאי ותיק, בכיר ומוכר הגיע בבוקר לעבודה ובאזני אחרים אמר לאחת מהצעירות שסביבו, שכל הלילה חלם שהיא שוכבת ערומה במיטתו והוא, מאחור, מצליף בה בשוט. "קמתי בבוקר עם ...

לאחר שבתון בארה"ב, אין מסקנות חד-משמעיות על "התרבות האמריקאית", ככל שיש כזאת. אבל יש כמה תובנות על חינוך, על זהות, על יהדות, ועל החלום האמריקאי בארה"ב כולם מחייכים. כאן כולם כועסים. את המשפט הזה אמרה לי בתי בת ה-11 יממה אחת לאחר שנחתנו בפריז. תחנת ביניים של ימים בודדים, בדרך לישראל, לאחר שבתון בארה"ב. הניסיון לפענח את ארה"ב, את התרבות, את אורח החיים, הפך לעניין של תחרות בין אלה ששהו תקופות כאלה או אחרות בארה"ב. ...

על הדגל הלאומי של מפלגת העבודה, על התנחלות חדשה להכשלת השלום, סתימת פיות במונטריאול ובתל-אביב ועל מחרחרי מדון שמצליחים להתחפש ל"פעילי זכויות" מפלגה בהכחשהיצחק (בוז'י) הרצוג הגיש מועמדות לראשות מפלגת העבודה. יותר מכל בכיר אחר במפלגה, הרצוג מחזיר אותנו לדיון על שקיעתה ונפילתה של מפלגת העבודה. איך זה שהמפלגה האדירה הזו, עם השורשים החזקים ביותר בעשייה הציונית, המפלגה שראשיה החכמים מהעבר ניתבו את היישוב היהודי להקמת מדינה, ובהמשך ביצעו אינספור טעויות, בתחום הצדק החלוקתי, ...

מה מתחולל באתר האינטרנט של מערכת הבריאות בארה"ב?